משמרת לילה: קווים לדמותה
רק מי ששייך לזן הזה, של הנוסע הלילי בכבישי החיים, יכול להבין על מה אני מדבר. היומיום הוא מתסכל, מתיש ומעייף. אנחנו מבזבזים המון משאבים רגשיים, נפשיים ופיזיים על להתעורר "בזמן" ולהחזיק את עצמנו ערים, נאבקים בשעון הביולוגי הלא מכוון ולוקח לנו המון זמן "להתניע". זו אחת הסיבות שבגללן אני כל כך אוהב לעבוד דווקא בלילה
16/11
אני אוהב לעבוד בלילות. בעיקר בתקופות עמוסות (מהסוג הטוב והמאתגר), יש בשעות הקטנות יתרונות מופלאים שעוזרים לריכוז, ליצירתיות ולשמחת החיים שלי. הנה כמה מהסיבות האישיות שהופכות את הלילה לפייבוריט שלי.
1. ישראל הולכת לישון
שעות השינה של הישראלי הממוצע הן היתרון הכי גדול, בעיקר אם העבודה שלכם היא אוטונומית ולא מצריכה מגע תכוף עם אנשים. הלילה הוא הזמן שבו יושבי האופן-ספייס ישנים, הפיד בפייסבוק תקוע ואין עדכונים שיסיחו את דעתכם, הטלפון לא מצלצל כל רגע והמייל – יחסית – דומם.
איזה כיף זה, שאין הודעות SMS, ואין נוטיפיקציות חדשות בפייסבוק או דרישות לתשומי מחברים משועממים שסגרו את היום במשרד ועכשיו מחפשים למי לאכול את הראש בשיחת טלפון. אחרי כמה ימים בהם תיכנסו לפייסבוק לברר מה חדש, תבינו שכלום לא קורה, ותתחילו למצוא זמן למשימות שלכם
זה זמן מושלם לעבוד בנחת, לעשות מדי פעם הפסקות, לצאת החוצה לקחת אוויר קריר ונעים, וליהנות מהזמן שלכם עם עצמכם רגע לפני שחוזרים למשימות.
2. שקט
לא יודע מה איתכם, אבל כשגרתי בעיר הושפעתי מאוד מהמולת הרחוב. את הרעש פתרתי על ידי התקנת זכוכית בולמת רעשים, והבית שבו גרנו היה עורפי ושקט. אבל מדי פעם נשמעה צפירת רכב עצבנית, או צווחות ילדים שאיכשהו תמיד הגיעו בזמן הלא נכון.
זה לא בדיוק רעש, זו המולת החיים, ואין כמוה כדי לעורר את יצר המוות אצל אנשים עם הפרעות קשב. ממילא הריכוז שלי הוא חמקמק ורגיש להפרעות, בעיקר בתקופות לחוצות רגשית ומול משימות מגעילות (לכולם יש כאלו, מדי פעם), והלילה הוא הזמן שבו הסיכוי שרצף המחשבה/עבודה שלי יופרע הוא הנמוך ביותר.
פחות צפירות, פחות קולות ילדים, פחות קולות מן הרחוב ומבתי השכנים. לא צריך מוזיקה לכסות על המולת החוץ ולא צריך אוזניות או אטמי אוזניים. השקט הזה יכול לשגע אנשים, אותי הוא עושה מאושר.
3. אין מה לראות בטלוויזיה
אין לי את הבעיה הזו כי הטלוויזיה שלנו מחוברת רק ל-DVD, למחשב ולאינטרנט ולכן המושג "לוח משדרים" לא רלוונטי עבורי כבר למעלה מעשור.
אבל אם אתם מוסחים בקלות – ומי לא – מתוכניות טלוויזיה ושאר אירועים שמתרחשים על המסך הקטן, הלילה הוא הזמן המושלם עבורכם. הסיבה היא פשוטה: אין בכלל מה לראות.
4. העולם ער
אם אתם עובדים מול חו"ל (כמוני) תגלו שזה כיף שהאנשים שאתם רגילים רק להתכתב איתם ערים. זה הזמן לשוחח קצת, בסקייפ או בסלולר, לדסקס משימות ולסגור פינות. אני שונא שיחות VOICE מכל סוג, אבל כמו פגישות עבודה, לפעמים הן בגדר עזרה לתהליך העבודה.
5. קרירות לילית
גם בקיץ, הלילות קרירים יותר מאשר הימים. ואני אוהב קרירות נעימה, שתמיד עוזרת לי לחשוב טוב יותר, בלי הטרטור המעצבן של המזגן ועם אוויר נעים שזורם בחדר ומרענן את המחשבות.
במיוחד עכשיו, כשאנחנו גרים בצפון הרחוק, ואני מרגיש את הקור וגם רואה אותו מסתובב בין העצים בגינה ומדלג מעל הבריכה הקטנה בחצר, קרירות הלילה נעימה אפילו כפליים.
6. חושך
רוב האנשים אוהבים אור. אני לא. החושך הוא הזמן שבו המוח שלי מתפקד טוב יותר, האישונים שלי מרגישים בנוח יותר והעיניים לא מבקשות להיסגר. החושך מאפשר לי לבחור את האור שאני אוהב ושמתאים למשימה שאני מבצע. למשימות שדורשות ריכוז אני אוהב להשתמש בתאורה חזקה יותר, ואילו משימות יצירתיות מצליחות לי יותר כשאני משתמש בתאורה רכה ועדינה, כמו מנורת שולחן עם נורה חלשה או אפילו רק לאור נרות (ציוד הכרחי בחדר העבודה שלי ומקור האור המרכזי בחיי).
7. הפסקות על אמת
לא ייאמן שלא שמתי לב לזה קודם, למרות שזה לקח קצת זמן בסוף נפל האסימון והבנתי שההפסקות שלי לא היו באמת הפסקות אלא רק מעבר למשימות "פרטיות", "אישיות" או "רכות" יותר מהארד-קור עבודה.
ארוחת צהריים עם עמיתים לקיוביקל, הפסקה מהעבודה לטובת שיחות שחובה לבצע או סידורים – גם בבית, אפילו סיגריה חטופה עם החבר'ה במשרד (זיכרון רחוק- גם משרד וגם סיגריות אינם רצויים יותר בחיי). כל אלה אינם הפסקות של ממש, אלא הפוגה מהמשימות לטובת משימות אחרות. וזה גורם לעייפות מצטברת, תסכול וכמובן שלא עוזר לתפקוד בעבודה ומול המשימות.
בלילה ההפסקות שלי הן אמיתיות. בלי טלפונים ובלי סידורים ובלי "משימות" על הדרך. הפסקות ממש, של בהייה במפל עם הקפה, הליכה רגלית קצרה למעיין הסמוך או לשדות הפתוחים, חצי שעה עם ספר טוב או אפילו צפייה בסרט או סדרה שאני אוהב במיוחד.
אחר כך, כשאני חוזר לעבוד, הכל זורם יותר וכיף יותר.
ואיך אני יודע מתי לחזור למשימות העבודה? כשמתחשק לי. ואם לא עכשיו, אז עוד שעה, ואולי רק מחר. זה מפחיד לאללה אבל בסוף תגיעו לאיזון עם עצמכם והמשימות ותעבדו כשאתם רוצים ומרגישים מוטיבציה לעבוד. לא כש"צריך".
***
אז נכון, יש לחיי הלילה חסרונות, חלקם מהותיים, אבל הרוב ניתן לתיקון או למניעה עם פתרון יצירתי, ובכל מקרה היתרונות עולים תמיד על החסרונות. רק מי ששייך לזן הזה, של הנוסע הלילי בכבישי החיים, יכול להבין על מה אני מדבר. ולא תאמינו כמה קשה לשחרר ולחיות כמו שהשעון הביולוגי האמיתי שלי מבקש ורוצה.
וזה מסכם בעיניי את הכל. עבור טיפוסי לילה, היומיום הוא מתסכל, מתיש ומעייף. אנחנו מבזבזים המון משאבים רגשיים, נפשיים ופיזיים על להתעורר "בזמן" ולהחזיק את עצמנו ערים, נאבקים בשעון הביולוגי הלא מכוון ולוקח לנו המון זמן "להתניע".
רק כשהבנתי שאני לא רוצה ולא מוכן לחיות את החיים האלו, שחררתי את עצמי מכבלי השעון והשאון הביולוגי, החיים (והעבודה) הפכו נפלאים ממש.
אם גם אתם כמוני, טיפוסי לילה מובהקים, נסו את זה בעצמכם. במקרה הרע תהיו עייפים יום אחד, במקרה הטוב תגלו סגנון חיים חדש ומלא אושר.
שנה חדשה, מקום חדש, התחלות חדשות
הבחירה לעזוב את המרכז הנעים והנוח לטובת מגורים בצפון הרחוק (מאוד רחוק, הכי רחוק) לא הייתה קלה במיוחד, והיא עוררה אצלי, אצלנו, פחדים לא פשוטים. עכשיו, כשאנחנו מתרגלים לחיים החדשים שלנו, הגיע הזמן לחזור ולספר על זה
5/10
בתקופה האחרונה נעדרתי מהבלוג, בגלל עומס חיובי בעבודה והמוני דברים שקורים בו זמנית בחיי, כמו למשל מעבר מרגש מאוד מהעיר הגדולה לישוב קטנטן בצפון הארץ – צעד שאני מניח שעוד אכתוב עליו בהרחבה בהמשך. הבחירה לעזוב את המרכז הנעים והנוח לטובת מגורים בצפון הרחוק (מאוד רחוק, הכי רחוק) לא הייתה קלה במיוחד, והיא עוררה אצלי, אצלנו, פחדים לא פשוטים: איך נסתדר רחוק מהמרכז הפיזי והרגשי שלנו? מה יהיה עם המשפחה והחבר'ה? מה יגידו הלקוחות? איך נקבע פגישות עבודה? האם אפשר יהיה להיעזר בטכנולוגיה כדי לאפשר לנו עבודה מרחוק, ואיך נעשה את זה נכון? איך נסתדר פיננסית ומה נעשה אם לא יתאים לנו? כל השאלות האלה, ועוד הרבה אחרות, הטרידו אותי רבות ועזרו לי להגיע לתובנות מרחיקות לכת לא רק על מקום המגורים שלי – אלא גם על תהליכי קבלת ההחלטות שלי. אבל על זה, כאמור, בהמשך.
בינתיים, בעודנו מתאקלמים, קרה כאן דבר נפלא.
כבר שנים יש לי פנטזיה: למצוא איזו פינה נידחת, לקבל אישור לגדל צבים (חיה מוגנת ואסורה באיסוף מהטבע) – ולהקים חווה להצלתם מסכנת הכחדה והיעלמות מהנוף הישראלי. בשבועות האחרונים אני מגלה שהחלום הזה הוגשם מעצמו: הגן סביב הבית החדש הוא בית גידול למשפחת צבים פורייה במיוחד. כבר זיהיתי שלושה מהם, והיום פגשתי את הרביעי – הקטן שבחבורה.
ברגעים כאלו אני מבין שלא משנה כמה רחוק החיים יקחו אותנו, בסופו של דבר הקרקע שעליה אנחנו עומדים עכשיו ושאליה נחזור ביום מן הימים, היא זו שקושרת את העבר עם העתיד שלנו. ועבורי, להיות קרוב לאדמה, לטבע, לירוק, לחי ולצומח – זו בדיוק ההגדרה המדוייקת ל"אושר".
אז בינתיים אני עסוק באושר, ובניסיון לשזור אותו בצורה שיטתית ועמוקה יותר אל תוך חיי. כמו רוב בני-האדם, גם אצלי הוא חמקמק ונעלם, וברגעים קצת פחות מאושרים נוטה להישכח. הפוסט הזה, סוג של דרישת שלום ממני אליכם, הוא גם תזכורת לעתיד, על רגעים כאלו, מיוחדים ונפלאים.
ועוד כמה תמונות, אם בא לכם לראות:
קירבי כבר מרגיש בבית:
הפשטות והאצילות של העצים האלו מדהימה אותי בכל פעם מחדש:
וגם מקרוב הכל נורא יפה:
התפוח האחרון בגינתנו:
הערים הגדולות בסביבה הן כרמיאל וטבריה, ומרוחקות כשעה עד שעה ורבע נסיעה מאיתנו. אבל הדרך שווה את הזמן האבוד על הכביש:
שפות זרות נגד שיקולים זרים
כאשר אנו מקבלים החלטות בשפה זרה נרשמת ירידה במעורבות הרגשית ובחדירתם של שיקולים לא-רציונליים, ובהתאמה יורדת גם הסבירות לטעות
15/07
צילום אילוסטרציה: deneyterrio, פליקר
מאמר מרתק שפורסם לאחרונה ב"הארץ" מציג תופעה מוכרת במחקר ובאקדמיה אך פחות בשוק העסקי והפרטי: כאשר אנו מקבלים החלטות בשפה זרה נרשמת ירידה במעורבות הרגשית ובחדירתם של שיקולים לא-רציונליים, ובהתאמה יורדת גם הסבירות לטעות.
העובדה הזו חוזרת שוב ושוב במחקרים שונים, והתוצאות רציפות במשך שנים ארוכות ונראה שהן אינן תלויות תרבות וזמן. לפי הסברה, כאשר אנו חושבים בשפה הטבעית לנו (קרי שפת האם שלנו), אנו מרגישים בשליטה בעוד שלמעשה המנגנונים הלא-מודעים והרגשיים פועלים במלא עצמתם. מאחר והם פועלים "ברקע" ואיננו מודעים להם, אנו עשויים לקבל החלטות אמוציונליות בעוד שנחוש שאנו מקבלים החלטה שקולה, הגיונית ומבוססת על עובדות.
עם זאת, החוקרים גילו שכאשר אנחנו מאתגרים את עצמנו ומתמודדים עם שאלה או החלטה כלשהי בשפה זרה, המנגנונים הרגשיים נדחקים הצידה ואילו תהליכי החשיבה הרציונליים המנותקים מתגובות אמוציונליות עוברים אל הקדמה. זהו מעין "מסלול עוקף רגש" שמאפשר לנו להתנתק מהמרחב הרגשי והריגושי שלנו, ולראות את הדברים (או יותר נכון, לחשוב על הדברים) בצורה הרבה יותר קרה ומבוססת עובדות.
הדבר יכול לסייע לנו רבות כשאנו נדרשים לקבל החלטות עסקיות שונות, שלפחות על הנייר נראות מאוד מנותקות מהעולם הרגשי. שיתופי פעולה, נתיבים אסטרטגיים, אפילו סוגיות של תמחור, שיווק ומכירות – כל אלה ורבים אחרים יכולים בנקל להתערבב ברגשות קודמים, ב-Issues עמוקים שכלל איננו מודעים להם ובאמוציות שרק ירחיקו אותנו מהתשובה הנכונה, המתאימה והטובה לנו. מעבר לשפה זרה עשוי להקל מאוד על התהליך ולמקד אותנו במרכיבים הטכניים והעובדתיים, בדיוק מה שאנו צריכים לפעמים.
אך לפעמים עלינו לקבל החלטות מהמקום הרגשי, או כמו שהתרבות מלמדת אותנו – מעומק הלב. כשזה מגיע לנושאים שונים כמו מערכות יחסים, חברויות, ענייני משפחה ועוד, אנו רגילים למשפטים השחוקים והקלישאתיים של "לכו בעקבות הלב שלכם" או "עשו את הבחירה שמרגישה לכם טוב". לפעמים טוב לערב את השכל גם בהחלטות רגשיות, ולפעמים יש ללב מקום גדול גם בהחלטות רציונליות-לכאורה, כמו בחירת מקום עבודה, נתיב קריירה או החלטות כאלה ואחרות בחיינו. עוד על הנושא תוכלו לקרוא במאמר שלי על תהלכי קבלת ההחלטות במערכות היחסים ובכלל.
הוצאה מוכרת: נעים להכיר
והפעם בסדרת המדריכים לעצמאיים ולעסקים חדשים: מהי הוצאה מוכרת? איך יודעים איזו הוצאה מוכרת ואיזו לא? כיצד מחשבים פחת? איך קובעים אחוזי הכרה? מה כדאי לעשות וממה צריך להיזהר? מדריך מקוצר
8/07
מנהלים של עסקים חדשים עשויים להתבלבל בים הפרטים הפיננסיים והחשבונאיים שהופכים – כמעט ביום בהיר אחד – לחלק בלתי-נפרד מניהול כל עסק. בניגוד לסעיפים הלא נחמדים במיוחד כמו מדרגות מס וחובות לרשויות, תקנות ותשלומים לרשם החברות וכו', יש חלק אחד שאותו כל בעל עסק (כמעט) שמח להכיר: ההוצאות המוכרות.
מהי הוצאה מוכרת? על פי החוק הישראלי, הוצאה מוכרת היא הוצאה שבוצעה על ידי העסק במטרה לקיים את פעילותו במישרין או בעקיפין, והיא באה לשם גיוס הכנסה כספית בלבד. הוצאות שקשורות לרווחת המנהל, למשל, או לטובת מקום העסק (כמו למשל רכישת רהיטים) – לא תמיד מוכרות במלאן ולפעמים כלל לא מוכרות. בכל מקרה, ההוצאות המוכרות יורדות מההכנסה ברוטו של העסק, ורק החלק הנותר (לאחר ניכוי ההוצאות) מחוייב במס. כך שככל שההוצאות גבוהות יותר, והרווח הנקי קטן יותר, כך תשלמו פחות מס. זו אחת הדרכים היותר טובות של הרשויות לעודד מסחר והוצאות כספים לפיתוח עסקים, ולמרות שמשמעותה הוצאת כסף מן העסק, במקרים רבים פירושה גם פיתוח יכולות פיננסיות גבוהות יותר והשגת הכנסות רבות יותר.
כדי לעשות קצת סדר בבלאגן, נתחיל בהוצאות שהן מוכרות באופן חד-משמעי, ולאחר מכן נעבור להוצאות הקצת פחות ברורות.
על העוצמה שבפגיעות
היכולת שלנו, כבני-אדם, להכיר בפגיעוּת שלנו, להודות בה, לחשוף אותה ולשתף בה אחרים, היא המקום שבו צומחת יצירה, עצמאות מחשבתית, יכולת פעולה, מוטיבציה ועוצמה מופלאה. כך לפי המחקרים רבי השנים של ד"ר ברנה בראון, המתומצתים לכדי הרצאה קצרה ומרתקת בת כ-20 דקות. שווה צפייה
1/07
ההרצאה של ברנה בראון, "על העוצמה שבפגיעות", היא בעיניי צפיית חובה. בראון חוקרת סיפורי חיים של אנשים ובשיחה מאוד חושפנית ואישית, היא מגלה מדוע הכוח החשוב ביותר שיש לנו, בני-האדם, הוא הפגיעות והיכולת לחשוף אותה ולהכיר בקיומה.
פערים ורווחים: ארביטראז' להמונים
כשרינה מבנימינה הקימה את חנות החרוזים המוזלת שלה ("עגול בזול") היא גילתה את שיטת הארביטראז' המנצלת את הפער במחיר סחורות בין שני שווקים. איך תוכל השיטה לעזור לעסק הפרטי שלכם, וממה כדאי להיזהר? פוסט שני בסדרה הכלכלית
15/03
מאירועי הפרק הקודם: כשסוציולוג, פסיכולוג וכלכלן נפגשים לקפה
במהלך מחאת הקוטג', האוהלים והצדק החברתי, נתקלתי באזכורים רבים של השוואת מחירים בין ישראל למדינות שונות בעולם. מכרה שלי המתגוררת בברלין נשלחה ע"י חבר משותף לכלבו עם רשימת קניות. ההשוואה בין שני הסלים – הישראלי והגרמני – הראתה שהמחיר עבור מוצרי מכולת בסיסיים למדי גבוה יותר בארץ מאשר בברלין, הנתפשת לרוב כיקרה. אותה דוגמה חזרה על עצמה שוב ושוב, בקבוצות שנפתחו בפייסבוק ובמופעים שונים באמצעי התקשורת, עם מוצרים שונים. שקדי המרק של "אוסם", למשל.
לנו זה עולה יותר. מתוך קבוצת "ישראל יקרה לנו" בפייסבוק
הפער הזה בין שווקים אינו חדש, למעשה, הוא עתיק יומין ועליו מתבססות מערכות כלכליות רבות. העובדה שמוצר מסוים עולה במקום כלשהו X ובמקום אחר Y, פותחת את הדלת למכשירים כלכליים שונים, כמו מסחר הארביטראז' הבורסאי.
מהו ארביטראז'?
המושג "ארביטראז" מציין פער והוא מזכיר את המושג הכלכלי הרווח "קנה בזול, מכור ביוקר". הוא רלוונטי בעיקר כשמדברים על שני שווקים לא-מאוזנים, ולשלב שבו המערכת טרם הגיעה לשיווי משקל.
בוויקיפדיה מוגדרת פעולת ארביטראז' כניצול של פער במחיר נכס בשני שווקים או יותר. אם מניה נסחרת בשתי בורסות, באחת במחיר זול יותר מהשניה, יוכל משקיע חכם לרכוש את המניה בשוק הזול – ולמכור אותה ברווח בשוק היקר יותר. בעולם הממשי, אם אדם קונה מוצר בדרום תל-אביב ומוכר אותו במחיר גבוה יותר בצפונה, הוא מבצע פעולת ארביטראז', בנצלו את הפער במחירים בין שני האזורים.
היתרון בארביטראז' די פשוט להבנה: השווי של מוצר זהה יכול להיות גבוה יותר במעבר בין שווקים, ולכן נוכל לגזור קופון על הנעת סחורה משוק לשוק. החיסרון הוא משמעותי גם כן, משום שהשווי יכול להשתנות בכל רגע נתון, מבלי שליטתו של הסוחר, ובנוסף עצם פעולת הארביטראז' מעלה את הביקוש בשוק הזול, ומגדילה את ההיצע בשוק היקר – מה שמביא את המערכת לשיווי משקל ומשווה את המחירים השונים בשני השווקים.
מקרה מבחן: "עגול ובזול" – חנות החרוזים של רינה מבנימינה
רינה הקימה חנות לממכר חרוזים, תחת הקונספט העסקי המלווה בסלוגן "עגול ובזול". הרעיון העסקי פשוט: להציע מחירים זולים יותר ממחירי השוק עבור סחורה זהה. היא ערכה סקר שווקים, וגילתה שהמחיר הממוצע של חרוז עומד על 1.5 ש"ח ברדיוס של 25 ק"מ ממיקום החנות שלה. עוד היא גילתה שהחנות הזולה ביותר מוכרת את החרוז המבוקש ב-1 ש"ח. רינה החליטה שכדי לנצח בתחרות על כיסו של הצרכן, עליה למכור כל חרוז ב-0.75 ש"ח.
בשלב זה ניגשה רינה ליבואן החרוזים, שהציע לה דיל לא רגיל – כל חרוז ב-0.50 ש"ח, כולל משלוח. אבל עם שולי רווח של 0.25 אי אפשר ללכת למכולת, ורינה הבינה מהר מאוד שמדובר בסיכון משמעותי, משום שיהיה עליה למכור המון חרוזים לפני שתוכל לראות רווח שיכסה את הוצאותיה, אם בכלל. היא ראתה כמה פתרונות אפשריים:
1. למכור חרוזים במחיר גבוה יותר (ולאבד את היתרון העסקי היחיד שלה).
2. לשנות מודל עסקי, ובמקום להציע מחירים זולים להדגיש את המותג של החנות (תוך סיכון כלכלי משמעותי והזרמת הון-עצמי גבוה מכפי שתכננה מראש לצורך מיתוג החנות).
3. לבצע פעולת ארביטראז' – קרי – לחפש מוצר זהה, בשוק אחר, במחיר נמוך יותר.
כשגלשה ברשת, גילתה רינה שתוכל לרכוש חרוזים במחירים זולים בהרבה מכפי שהוצע לה, וגם לאחר תוספת דמי המשלוח והמכס, תוכל להגיע לעלות של 0.15 ש"ח לחרוז, אם תזמין את המוצר מחנות מסין. היא ביצעה הזמנה קטנה, התרשמה מאיכות המוצר, הקשר עם הספק והמחיר, והחליטה ללכת על זה. היא קונה ב-0.15 ש"ח ומוכרת ב-0.75 סחורה שעולה 1 ש"ח אצל המתחרה הכי זול בסביבתה. בבת-אחת רינה השיגה שתי ציפורים: היא הגדילה את שולי הרווח ומימשה את היתרון העסקי שלה על פני מתחריה. במשך זמן מה רינה צחקה כל הדרך אל הבנק, כשמשכה לקוחות רבים ששמחו לרכוש את אותם מוצרים במחירים נמוכים בהרבה מכפי ששילמו עד כה. קראו את המשך הרשימה »
עצמאים? יזמים? ביבי רוצה להיות חבר שלכם!
בנימין נתניהו מבקש מעצמאיים ויזמים לעשות לו לייק, וקורא להם "הקטר של המשק הישראלי". חבל רק שבמציאות הישראלית – ותחת שרביטו של ביבי – עסקים קטנים ועצמאיים הם לכל היותר כורי הפחם שמספקים חומר דלק לרכבות הגדולות של הטייקונים הדורסניים והריכוזיים במשק
4/03
בימים האחרונים התפשט מם חדש באינטרנט ובמרכזו – ביבי נתניהו – שיצא בשורה של פרסומים בפייסבוק בהם ביקש מהגולשים לעשות לייק על דף האוהדים שלו. אנשי הפרסום של ביבי משתמשים ב-PPC, שיטה יעילה לפלח את קהל היעד על פי נתונים פוטנציאליים ומאפשרת להתאים מסר פרסומי לקהל המתאים. כך למשל הציע ביבי חברות לאנשים ממגזרים שונים, החל בזוגות מאורסים ("מזל טוב לרגל אירוסיך, הצטרף לדף האוהדים שלי") וכלה באנשים שסימנו שהם אוהבים כדורגל.
פייסבוק אוספת מידע רב ערך על משתמשיה במספר דרכים. בראש ובראשונה, הנתונים שהזנתם בפעילותכם באתר, מתאריך הלידה, המין, ההעדפה המינית, המצב המשפחתי וכו' – וכלה במידע דמוגרפי נוסף כמו מקום מגורים, תחומי עניין, עיסוק וכיוצ"ב. מפרסמים יכולים להשתמש במידע הזה על מנת לפנות אליכם במסר מדויק וממוקד יותר, מתוך תקווה לשפר את ביצועי הקמפיין ולהגביר את מספר הלייקים על דף האוהדים, לדוגמה.
מדוע נשים מעדיפות מנהלים גברים?
מחקר שנערך בקרב מנהלות במגזר הציבורי מראה כי 64% מהנשים יעדיפו מנהל גבר, שיעזור להן להתקדם ולפתח את הקריירה שלהן טוב יותר מאשר מנהלות-נשים. עוד המחקר הראה כי נשים סבורות כי תכונות הנחשבות "גבריות" יעילות יותר לקריירה, מאשר תכונות "נשיות" כמו רגישות, תקשורת והבנה. מה הדבר אומר על הקריירה של נשים, ואיך הוא קשור ליזמות נשית?
4/03
מחקר של חברת STS הישראלית מראה כי נשים מעדיפות מנהלים ומנטורים גברים, משום שאלו – לראייתן – יסייעו להן להתקדם יותר מאשר מנהלות נשים. עוד המחקר הראה כי נשים סבורות כי תכונות הנחשבות "גבריות" יעילות יותר לקריירה, מאשר תכונות "נשיות" כמו רגישות, תקשורת והבנה. ההעדפה של נשים למנהלים גברים נובעת בין היתר ממאפיינים המיוחסים להם כדוגמת תוצאות וביצועים, יוזמה, אומץ ואסרטיביות, המזוהים עם מנהלים גברים ועם הצלחה בקריירה.
תכונות נחוצות להצלחה על פי המחקר הן יוזמה (27% מהמשיבות ציינו תכונה זו), אומץ (21%), אסרטיביות (15%), אמביציה (13%) ומוטיבציה (11%).
במחקר השיבו 39% מהנשים כי קיבלו עזרה מגברים בארגון, לעומת שיעורי הנשים שדיווחו על עזרה מנשים אחרות שעמדו על 29% בלבד. הסיוע שהגישו גברים לנשים בארגון כולל חונכות (מנטורניג), ליווי, המלצות וסיוע בשיפור התנאים לקידום, בעוד שנשים הגישו לנשים אחרות סיוע חברתי-אישי, ופחות "קרייריסטי" ומקצועי – שיתוף ותמיכה רגשית במערכות יחסים חברתיות בארגון ומחוצה לו.
מה עושות השגרירות בלילות?
בתוך פחות מ-24 שעות נתקלתי בבחורה חייכנית במיוחד. בבוקר היא הייתה שגרירה במשרד החוץ, ובערב היא השלימה הכנסה בבנק הפועלים. יצאתי להתחקות אחר סיפורה המזעזע ברחבי האינטרנט, וגיליתי איך היא תופסת מונית ברומניה, מתחזה לרופאת שיניים באטלנטה, מתנדבת עבור חרשים ולקויי שמיעה, מלמדת באוניברסיטה אמריקנית, מזייפת את קורות החיים שלה בניסיון למשוך פראיירים לנוכלות רשת ואפילו מצליחה למצוא זמן פנוי כדי להעביר סדנאות העצמה לנשים. סיפורה המזעזע של ע' (אות בדויה) נחשף כאן לראשונה
18/01
פרסומת בפייסבוק קראה לי לעיין בפרויקט השגרירים של משרד החוץ הישראלי, שם גיליתי שנציב שירות המדינה, משה דיין, הוא בעצם בחורה חייכנית ומרשימה. התרגשתי מאוד לראות שתפקיד כל כך בכיר במדינתנו השמרנית-למדי, מאוייש על ידי טרנסקסואלית. כשפרסמתי את התמונה המשעשעת באלבום "שגיאות ושגיעות" שלי בפייסבוק, היו שטענו ששמחתי על קידום תנועת הטרנסג'נדרים בישראל מוקדמת, ושמדובר באחת מהשגרירות של ישראל.
אבל כבר באותו הלילה, זימנו לי החיים צירוף מקרים משעשע. בזמן שחיפשתי אחר מידע באתר בנק הפועלים (פעולה מייגעת כשלעצמה, בגלל מבנה קלוקל והררי מידע לא-רלוונטי שמונעים ממך למצוא את מבוקשך במהירות), נתקלתי לתדהמתי בשגרירה ההיא, מהצהריים – שכפי הנראה מחלטרת גם בבנק הפועלים בזמן שהיא בארץ, בחופשת מולדת.
ביום שגרירה, בלילה יועצת השקעות במט"ח:
באופן פרדוקסלי, בבנק הפועלים בחרו בתמונת הבחורה בעלת פיצול האישיות (או שפע הג'ובים, תחשבו כמה פרוטקציה יש לה) כדי לקשט עמוד מידע שעוסק בשאלת-האמון. באותו הרגע האמון שלי נעלם כליל, התחלתי לחשוד ולתכנן כיצד אעביר את כל הוני לאחסון תחת הבלטות במקום לסמוך על הבנק שמעסיק את האשה בעלת אלף התפקידים. עם העמלות שאני משלם לבנק, והמיסים הנוראיים שאני מקריב מדי חודש למדינה, אני מצפה שהבנקאים והשגרירים יהיו במשרה מלאה, ושיטרחו לרכוש בגדים חדשים במקום ללבוש את אותה חליפה שוב ושוב.
נפשי הרגישה לא ידעה צער על אותה בחורה מוכשרת, שנאלצת לעבוד בשתי משרות קשות ותובעניות, מבלי שתספיק אפילו להחליף את בגדיה ולהתרענן מעט בין לבין. במציאות הכלכלית של ימינו, ולאור המחאה החברתית, החלטתי להביא בפניכם – באופן בלעדי – את סיפורה קורע הלב של ע' (אות בדויה), שהוא בעצם הסיפור של כולנו.
היא מעבירה קורסים מקוונים במכירות:
עוזרת לאנשים לנסח את קורות החיים שלהם (בכל זאת, הסברה זה המקצוע שלה):
מעבירה סדנאות וחוגי העצמה לנשים:
משלימה הכנסה כאשת כוח אדם בניאגרה:
נותנת שירותים רגישים במיוחד…
מכינה אנשים למבחני TOFEL:
מזייפת את קורות החיים שלה בניסיון למשוך אנשים להונאת אינטרנט מטופשת:
מנסה לתפוס מונית ברומניה (על חשבון משלם המיסים הישראלי?!)
גורסת ניירות רגישים להנאתה:
מעניקה תארים באוניברסיטת פרנסיס-מריון:
כבחורה ערכית, היא עוזרת לחרשים ולקויי שמיעה:
עוסקת ברפואת שיניים (התמחות בכתרים):
ועוד ועוד.
הבחורה הנחמדה הזו מדגימה נקודה מאוד משעשעת, ובו בזמן בעייתית: שימוש בצילומי אילוסטרציה לאתרים רציניים, דוגמת אתר משרד החוץ הישראלי ואתר בנק הפועלים, עלול לעתים לגרום לנזקים חמורים ביותר למותג. העובדה שהיו גולשים שקיבלו את הרושם (המוטעה מהיסוד) שמדובר בשגרירה אמיתית, מראה עד כמה התדמית שאנחנו מייצרים כשאנחנו מקימים אתר אינטרנט היא בעלת-השפעה, ועד כמה מגוחך הכל נראה כשהשטות הזו מתגלה בשיטוט אגבי ברשת.
כלקוח של בנק הפועלים, הגעתי לתמונה הזו לגמרי במקרה. בכל יום אחר, סביר להניח שהייתי מתעלם ממנה, כמו שאני מתעלם בדרך כלל מהצילומים הקלישאתיים של נציגי השירות החייכנים עם המדונה, תמונות המשפחות המחייכות, הסטודנטים המאושרים היושבים על דשא ירוק תחת שמי פוטושופ כחולים. על אנשי העסקים הקופצים באוויר, הנושפת בסביון או לחיצת היד השחוקה – אין מה לדבר בכלל. הצילומים האלו פוגעים בעסקים שמשתמשים בהם. אצל הגולש המנוסה, שביקר באי-אילו אתרים בחייו וניחן בזיכרון טוב לפרטים ופרצופים, הם גורמים לחוסר אמון ומובילים לתחושה שמנסים לרמות אותו. התמונות התקינות פוליטית, שמראות אנשים "לא ישראליים" בעליל, יחד עם צילומים מדי-מהוקצעים של אנשים בפוזות ובשיק שמריח istockphoto מקילומטרים – יוצרות זרוּת וניכור כלפי מוצרים ושירותים ישראליים. וזה לפני שדיברנו על כאב הלב שאנו חשים כשאנחנו נפגשים בע', הנאלצת לעבוד בלמעלה מ-500 משרות בו זמנית, ועדיין לא מצליחה לממן לעצמה בגדים חדשים.
ולסיום, הנה תמונה שלי עם ע':
העבודה המתמדת בהצלחה
להשיג הצלחה זה דבר אחד. לשמור עליה – זה כבר משהו אחר לגמרי. בהרצאה מרתקת של ריצ'רד סנט ג'ון הוא מציג את ראיית עולמו על תהליכים פנימיים – רגשיים ומקצועיים – שמניעים אותנו אל עבר ההצלחה ומציע גם כמה טיפים לשימורה לאורך זמן ממושך
27/12
'הצלחה' היא לא מקום שאפשר להגיע אליו ולנוח, אלא תהליך מתמיד, שיכול לכלול עבודה קשה, אך גם סיפוק והנאה מרובה. כך אפשר אולי לסכם את תפיסת העולם של ריצ'רד סנט ג'ון, כפי שהוא מציג אותה בהרצאה שלו ב – TED, תפיסת עולם שנולדה לא ממחקר תיאורטי אלא מיזמות עיסקית שלו עצמו ומסע שכלל הצלחה מסחררת, כשלון מהדהד ושוב הצלחה, בדרך הקשה.
ריצ'רד סנט ג'ון עבד קשה כדי להיות הנשיא של חברה מצליחה, אבל ברגע שקלט שהוא מצליח, כל הקסם נעלם, הוא הפסיק להתאמץ, איבד את הכיף בעבודה, התרכז בכסף הגדול שהגיע אליו ולא בפרוייקטים ובלקוחות ובהדרגה, אבל בהתמדה, איבד את כל מה שהיה לו. בדרך חזרה לצמרת, הוא אסף את כל מה שאיבד בדרך, יחד עם תובנות חשובות…
סנט ג'ון מלמד אותנו שני דברים חשובים שאם ניישם אותם אנחנו מסודרים בחיים: הראשון הוא איך משיגים הצלחה, השני הוא איך שומרים עליה.
את הפתרון למשימה הראשונה, השגת הצלחה מתאר סנט ג'ון כצירוף של שמונה תכונות ומוטיבציות: תשוקה למה שאנחנו עושים, עבודה קשה, התמקדות במטרה, יכולת דחיפה עצמית, יכולת להעלות ולפתח רעיונות, בקרה ושיפור עצמי, מחוייבות לשרת את הלקוחות נאמנה והתמדה. אם אתם מרגישים שאתם עובדים עם כל השמונה ברמה יומיומית, כנראה שאתם בדרך הנכונה. אם פעם הייתם כאלה אבל היום איבדתם חלק מהם, כנראה שגם אתם, כמו סנט ג'ון נחתם על זרי הדפנה וגם אתם בדרך ללמוד לקח חשוב.
