החומרים שמהם בנויה הצלחה

בוויקיפדיה העברית אין ערך ל"הצלחה". לעומת זאת, ל"כישלון" יש ערך לא קצר. זו אנקדוטה שמשקפת את הפער העצום שקיים בינינו לבין המושג הזה, הצלחה, ואת המורכבות שטמונה בתוכה. כיצד נכון למדוד ולהעריך הצלחה, ומה הקשר בינה לבין חוסן פנימי, רגשי ואישי?

הצלחה היא מושג חמקמק. מצד אחד, כולנו יודעים מהי הצלחה: אנחנו מדברים כל הזמן במונחים של "מוצלח" או "לא מוצלח", יודעים לקבוע אם האדם או העסק שעומד מולנו "מצליח" יותר או פחות, ויודעים – או לפחות חושבים שאנחנו יודעים – איך להעריך את המדדים שמרכיבים הצלחה.

אבל כשמתבוננים עליה לעומק ושואלים את עצמנו לגביה, מגלים שהצלחה היא לא כזו פשוטה כפי שהיא נראית ממבט ראשון. היא מוגדרת מכל כך הרבה רבדים ויש לה צורות ודרכים רבות להתבטא, וכדי לסבך את העניינים עוד יותר, היא כמעט תמיד השוואתית (כמה X מוצלח ביחס ל-Y), כמותית (הצלחה גדולה או קטנה) ומאוד מאוד אישית (הצלחה שלי אינה, בהכרח, ההצלחה של מישהו אחר, או מה שבעיניי מוצלח עשוי להיראות בעיני מישהו אחר כגרוע וכושל).

בעיה נוספת שיש עם הצלחה היא הנזילות שלה. יום אחד היא כאן, באחר היא נעלמת. זה יכול להיות בגלל שהדברים משתנים סביבנו – או, וזה קורה לא פעם – שאנחנו פשוט מתרגלים אליה, ואז מה שנראה לנו "הצלחה" הופך להיות שגרה, הרגל, סטנדרט שמרגיש לנו רגיל ובנאלי.

למעשה, אנשים רבים מגלים את ההצלחה שלהם רק כשהם מאבדים אותה, או קרובים מאוד לזה.

דוגמאות לא חסר, והנה אנקדוטה משעשעת שמספרת את סיפורה של ההצלחה על קצה המזלג: בוויקיפדיה העברית אין ערך ל"הצלחה". לעומת זאת, ל"כישלון" יש ערך לא קצר.

כדי למלא את החוסר הזה, החלטתי לכתוב הפעם על הצלחה ולנסות להבין – עם עצמי, ואתכם – ממה היא מורכבת, איך מודדים אותה, והאם בכלל אפשר להתחיל ולדבר על הצלחה בלי לשים את התאום המרושע שלה, הלא הוא הכישלון, על השולחן.

הצלחה כעמידה ביעדים (שלנו או של אחרים)

דרך אחת להסתכל על הצלחה היא להצמיד אותה למערכת הערכים האישיים או/ו החברתיים. מנקודת המבט הזו, אם אנו מגדירים לעצמנו מטרה ומשיגים אותה, אנחנו מצליחים. למשל, אם החלטתי לפצוח בדיאטה ולהוריד חמישה קילוגרמים בחצי שנה, ובסיום התקופה הגעתי למשקל המטרה שלי – הצלחתי. זו ראייה מאוד בינארית: הצלחתי או לא. האם עמדתי בלוח הזמנים? האם הגעתי למשקל היעד? אם התשובה ל-2 השאלות היא כן – הצלחתי. אם לא – לא הצלחתי.

אבל זה לא שחור-לבן: ואם ירדתי רק 4.5 קילו, האם לא הצלחתי? לפי המדדים הכמותיים, והגישה הקשיחה למדידה, לא הצלחתי, אולי אפילו נכשלתי, בהשגת המטרה. ואם ירדתי 6 קילו, האם נכשלתי? בוודאי שלא. פתאום אני נמצא במצב של "הצלחת יתר". ואם חשבתם שהצלחה היא בעצם עמידה ביעד או חצייתו – יש לי חדשות עבורכם. כי אם ירדתי 10 קילו ואני נמצא במצב של תת-משקל, אני אולי נחשב "מוצלח" בהגשמת המטרה שלי, אבל בשורה התחתונה, גורם לעצמי נזק ובעצם יוצא מפסיד. כך גם לוח הזמנים: אם רזיתי את המשקל שרציתי, ב-8 חודשים ולא בחמישה? ואם בחודשיים?

בקיצור, הגישה שרואה בהצלחה הגשמת מטרות ויעדים היא טובה לדברים מסויימים (בעיקר כי היא עוזרת לנו להמשיג את היעדים שלנו ולמדוד את עצמנו בדרך לשם) – היא בהחלט רחוקה מלהיות שלמה או מושלמת.

הצלחה במושגי הגשמה ואושר

אני מעדיף להסתכל על הגשמה בדרך אחרת, פחות כמותית ויותר איכותנית. מכל הדברים שלמדתי בחיי, מטעויות ושגיאות, תקלות ועיכובים, הדבר המרכזי בקשר להצלחה הוא שעדיף לא למדוד אותה רק במונחים של עלות/תועלת, אלא להתייחס אליה כמייצגת של מכלול מורכב יותר של רגשות, תחושות, עשייה והגשמה.

מנקודת מבט כזו, הגשמה היא מעין חיבור של מספר דברים שחשובים לי אישית ורגשית. אם אני מרוויח הרבה כסף, אבל שונא את העבודה שלי ומתוסכל ממנה, אני לא חושב שאני יכול לראות את עצמי כמצליחן. אם אני מאושר וטוב לי במה שיש לי, גם אם יש לי מעט (ביחס לעצמי או לאחרים) – אני עדיין מאושר וטוב לי. זו הצלחה.

כך שהצלחה היא שיקוף של הגשמה. כדי להבין את זה קצת יותר לעומק, יהיה עלינו לצלול לרשימה האישית שמרכיבה את הדברים שבעינינו משקפים הגשמה ואושר. הנה הרשימה שלי:

  • ביטחון רגשי
  • יציבות
  • תחושת מסוגלות
  • חדוות עשייה ויצירה
  • יכולת לערוך שינויים בחיי
  • תנועה וחידוש
  • שלווה ופנאי

אם תשימו לב תראו שלא כתבתי שם "כסף", למשל, כי זהו מסמן חומרי, חיצוני, למשהו שמשתקף במבני העומק שציינתי קודם. כסף מספק עבורי ביטחון רגשי ויציבות, והוא מאפשר לי לקיים את כל השאר. אבל הוא לא הדבר העיקרי, ובטח שלא המטרה המרכזית שלי. ממש כמו הקלישאה הידועה: הכסף הוא רק אמצעי. חשוב מאוד, חיוני מאוד, מהותי מאוד, אבל עדיין – כלי ולא יעד.

אני, אישית, מרגיש שאני מצליח כשהמדדים האלו מלאים או קרובים להתמלא. למשל, יכולה להיות לי תקופה גרועה מאוד רגשית, ואז שום כסף שבעולם לא ישנה את התחושה העמוקה של פחד, חוסר אונים, תסכול, בדידות. ולהפך: ידעתי בחיי כל מני אתגרים כלכליים, תקופות קשות ומורכבות, ואפילו חוסר גדול. אבל בגלל שדאגתי למלא את המצברים האחרים – ובראשם את תחושת המסוגלות שלי, והיכולת למצוא שלווה ופנאי גם בתוך חרדה מאוד גדולה – זה מנע ממני להרגיש שאני לא מצליח או שלא אצליח, מתישהו, להשתקם. זו הייתה נקודת משען טובה מאוד.

כן, אבל

עכשיו מגיע השלב הזה שבו אתם מסכימים, אבל קול קטן שהולך ומתחזק אומר לכם, "כן, אבל". זהו קול חשוב, שיש לו תפקיד מכונן בלעודד אתכם, לדחוף אתכם, לפקפק בכם, ואולי גם להפחיד אתכם, רק כדי שתזיזו את התחת ותעשו משהו. אבל כשהוא הופך לעיקר, והוא משתלט עלינו ועל השיח הפנימי שלנו, הוא מרעיל ומסוכן. כמו בהרבה דברים, גם כאן הכל שאלה של מינונים ויחסים.

אז מה עושים עם ה"כן, אבל" הזה? קודם כל, משאירים לנו כמה נקודות להיאחז בהן, כמה מדדים חיצוניים של הצלחה שבכל זאת משנים לנו וחשובים לנו. יש אנשים שיראו בקריירה שלהם הצלחה, שתעזור להם להתגבר על קשיים בתחומים אחרים (למשל בתחום הזוגי או החברתי). אחרים יעדיפו להתמקד בכסף כאינדיקטור להצלחה, וישתמשו בו כדי לשפר ולתקן את המקומות הכואבים.

החוכמה היא למצוא נקודות עוגן חיצוניות שעובדות לטובתנו ולא נגדנו. הנה כמה דוגמאות:

  • הצלחה בעצם העשייה, בלי קשר לתוצרים (המיידיים). החנות שלכם לא מצליחה? העסק מדשדש? אתם בכל זאת עצמאים, אתם בכל זאת נאבקים, אתם בכל זאת אופטימיים. עברתם תקופות מורכבות בעבר, ותעברו גם את זו. נתקו את מערכת ההשוואות שלכם והתמקדו במה שאתם יכולים לעשות. במקום להגיד "אני לא מצליח כי אין לי מספיק כסף", אמרו "לא נכשלתי כי יש לי מספיק כסף, או כמעט מספיק כסף, ואני עושה את הכל כדי שיהיה לי מספיק כסף ויותר ממנו".
  • הצלחה בזיהוי נקודות החולשה שלכם, הכרה בהן, וטיפול בהן. היו נאמנים לאמת ולדברים החשובים. אל תמכרו לעצמכם לוקשים ושאר משפטי קואצ'ינג דלוחים אם אתם לא באמת מתחברים אליהם או מאמינים להם. אם משהו לא עובד לכם, תקנו אותו, אל תתרצו אותו, ואל תעשו לו רציונליזציה. הילחמו בו.
  • הצלחה בתחומים "שאינם נחשבים". מי אמר שבית גדול הוא מדד למשהו? או שהרבה כסף בחשבון זה אינדיקציה לאושר? דווקא כשרע לכם, זה ממש לא נכון או חכם להכניס את עצמכם לדיכאון יותר עמוק ע"י אזכור כל הדברים "החשובים" שבהם אתם "לא מצליחים". בתקופות כאלו התמקדו במה שאתם כן טובים. במשברים הכי גדולים שלי, הזכרתי לעצמי את חוש ההומור שלי, ויכולת הכתיבה, את הידע שלי בתחומים שונים ו"זניחים" ואת העובדה שאני מקשיב טוב ושיש לי מה להציע לעולם (גם אם כרגע אין לי כוח לעזור אפילו לעצמי).

הצלחה כחוסן פנימי

מתוך הדוגמאות האלו, ועוד רבות אחרות, הגעתי למסקנה שהצלחה היא בראש ובראשונה חוסן פנימי. היכולת שלי להסתכל למציאות בכנות בעיניים, בלי להיגרר לדרמות של החיים, ובלי לתת לרגש לסחוף אותי לגמרי פנימה 100% מהזמן, ולהזכיר לעצמי שאני חסון. שאני יכול לנצח. להתגבר. זה החזיק אותי תקופות ארוכות מאוד בבית החולים, בתוך מערבולות רפואיות קשות, בניתוחים ארוכים ואשפוזים ממושכים בתקופת הצבא ולאחריה. הידיעה שכל זה אולי לא קטן עלי, ואולי ישארו לי צלקות רגשיות ופיזיות, אבל יבוא יום וזה יהיה היסטוריה. משמעותית, כואבת, מהותית – אבל עדיין היסטוריה.

זו לא סתם אופטימיות, זו תחושה פנימית שקשה לי להסביר במילים ושהיא – בעיניי – לב ליבה של ההצלחה והמהות של כל העניין. להיות מצליחן בעיניי זה לדעת, ולהזכיר לעצמי, שלא משנה מה העולם זורק עלי, אני יכול לתפוס ולעשות ממנו משהו טוב יותר עבורי. שלא משנה איזה אתגר אני חווה ואיזה קושי מאיים להטביע אותי, אני חסון ואני יציב, ואם לא אצליח לבד, לבטח אוכל להיעזר באנשים הנפלאים שסביבי, חלקם אני מכיר ואחרים אכיר בעת הצורך, שיהיו שם בשבילי.

וזה המקום בו הצלחה הופכת לא למדד חיצוני ולא רק לרגש פנימי, אלא לשילוב שבין הפנים והחוץ. היא משקפת את מה שקורה בתוכי ואת מה שקורה מחוצה לי, את הביטחון שלי בי, בעצמי, ביכולות שלי, ובו בזמן גם הביטחון שלי בסובבים אותי.

כל המילים והתרגילים האלו נועדו לומר דבר אחד פשוט ומורכב: הצלחה היא בעצם חוסן, שנולדנו איתו, ורכשנו במרוצת הזמן, ושכללנו, ופיתחנו, ותרגלנו, ואיבדנו והחזרנו שוב. ברגע שאנחנו מבינים שכשאנחנו חסונים = אנחנו מצליחים, קל יותר למקד את עצמנו ובאמת להצליח גם בדברים האחרים, כמו להגשים את החלומות הכלכליים שלנו, לצאת מהמינוס או להחליף עבודה, למצוא אהבה (או לסיים מערכת יחסים כואבת ופוגעת), ובעיקר להיות נאמנים לעצמנו.

בהצלחה ?

קרדיט תמונות: Chris Potter, CC BY 2.0

הרשמו לעדכונים על מאמרים חדשים: