הנעה בהנאה: על צרכים ואנשים

אחד מהחוקרים הבולטים בתחום גורמי ההנעה הוא אברהם מאסלו, פסיכולוג חברתי שהתפרסם במיוחד בתיאוריה שבנה לגבי סולם הצרכים של בני אדם. באמצעות הכרת "פירמידת הצרכים" שהוא מציע, נוכל ללמוד רבות על הדרכים שבהן אנו מתמלאים במוטיבציה וכיצד נוכל להתגבר על מכשולים ומעצורים בדרך. כתבה רביעית בסדרה

הנעה (אילוסטרציה מתוך sxc.hu)סדרת הכתבות בנושא גורמי הנעה (מוטיבציה) מגיעה כעת לשלב המתקדם שבו נדון במסגרת התבוננות תיאורטית ומעשית גם יחד – פירמידת הצרכים של מאסלו – ונראה כיצד היא משפיעה על חיינו האישיים כמו גם על תהליך היזמות והניהול של עסק עצמאי. אם פספסתם את הכתבות הקודמות בסדרה, על מהות גורמי ההנעה, על הנעה פנימית מול חיצונית או על מיקוד השליטה, אתם מוזמנים לקרוא אותן לפני הכתבה הזו שמציעה התבוננות עומק על התהליך כולו.

בכתבה הראשונה בסדרה כתבתי שבחיי היומיום שלנו, ניתקל לא פעם בקשיים, מכשולים ואתגרים שיחייבו אותנו למידה רבה של התאמה למצבים משתנים. אנחנו עשויים לגלות שהמוטיבציה שלנו אינה רציפה, ושאנחנו מגיבים לא טוב למצבים שונים הפוקדים אותנו במהלך הפעילות העסקית, החברתית והבין-אישית, ולא פעם נאבד את המוטיבציה לעשות את הפעולות שאנחנו רוצים לעשות ואגב כך לפספס את היעדים ששמנו לעצמנו. כעת, אני מבקש להכניס לדיון הזה את פירמידת הצרכים, שתהווה מסגרת מצויינת לבחינת התגובות שלכם בחיי היומיום. כשאתם קוראים את הטקסט הזה, נסו לענות לעצמכם על שאלות כמו "איך אני ממלא את השלב הזה בחיי?", "האם חסר לי משהו?", ו"כיצד זה משפיע עלי?". שאלות אלו שתפנו לעצמכם יעזרו לשפוך אור על נקודות התורפה, כמו גם הכוח, שגלומות בחייכם.

אחד מהחוקרים הבולטים בתחום גורמי ההנעה הוא אברהם מאסלו, פסיכולוג חברתי שהתפרסם במיוחד בתיאוריה שבנה לגבי סולם הצרכים של בני אדם. לפי גישתו של מאסלו, שתופשת מקום נכבד במחקרים פסיכולוגיים וסוציולוגיים רבים, הצרכים של בני האדם מסודרים בצורה היררכית, כאשר מילוי הצרכים החיוניים קודם למילוי צרכים חיוניים פחות. סולם הצרכים של מסלו נראה כמו פירמידה, כאשר צרכי הבסיס נמצאים בבסיס, והצרכים החיוניים פחות – בקודקוד.

מדרג המניעים (או פירמידת הצרכים) של מאסלו גורס כי כאשר מתמלאים צרכים משכבה נמוכה יותר, מתעוררים הצרכים של השכבה שמעליה. מדרג הצרכים הוא: צרכים פיזיים, הצורך בביטחון, הצורך להשתייך הצורך בהערכה חברתית ובסוף ה'פירמידה' – הצורך להגשמה ומימוש עצמי, הנמצא מעל הצרכים האחרים. מדרג הצרכים של מאסלו מציג גישה להתחקות אחר התנהגותו של האדם. בהגדירו חמישה שלבים במילוי הצרכים הפנימיים, הוא מתווה כלי לבחינת התנהגות וחיזויה.

לפי גישה זו, כל עוד לא מולאו הצרכים ברובד התחתון יותר, לא יעבור האדם להגשמה ברבדים הגבוהים ממנו, וגם אם כן, הרי שהוא לא יחושב סיפוק מהישגיו. זאת, משום שצרכים עמוקים ובסיסיים יותר טרם הוגשמו. כך למשל, מסבירים בשיטת מאסלו אנשים שהגיעו להישגים אישיים יוצאי דופן, אך לא השיגו הגשמה חברתית וסובלים מבדידות וניכור.

הרצון או הדחף להשיג את הצרכים אותם הגדיר מאסלו, מתווה בפני האדם את דרך ההתנהגות. על מנת להגיע למילוי הצרכים הפיזיים אנו מבצעים פעולות יומיומיות שונות כמו אכילה, שתייה, שינה ועוד. אנו מוצאים לעצמנו פינות של שקט וביטחון, מתלבשים בבגדים חמים ומגנים על עצמנו מהסביבה החיצונית כדי למלא את צורך הביטחון וכן הלאה.

מהן הרמות עליהן מאסלו מדבר, ואיך ההיכרות איתן תסייע לנו?

 

פירמידת הצרכים של מאסלו

פירמידת הצרכים של מאסלו (איור של נתנאל בר-אור, ויקיפדיה)

רמה ראשונה: צרכים פיזיולוגיים. ברמה זו ניתן למנות צרכים כמו נשימה, אכילה, שינה, היגיינה ועוד. זהו "קו ההגנה" הראשון של הגוף ואם הוא לא נענה במלואו האדם נמצא במצב של קושי רב לתפקד ואף לשרוד.

רמה שניה: ביטחון. נהוג לאפיין את הרמה הזו בצורך האנושי בהכנסת סדר לעולם, באמצעות תבניות ודפוסי חשיבה (בין היתר "נורמות", "השקפות" או "תפישות עולם"). כאשר הביטחון מתערער, האדם עשוי לפתח תסמינים של חרדה ומאוחר יותר דיכאון. אחד הגורמים המשפיעים על הביטחון הוא יציבות, ולכן הוא רלוונטי ביותר ליזמים המוצאים את תהליך ההקמה של עסק עצמאי עתיר פחדים מפני אובדן שליטה בהכנסות וביכולת להתקיים, ועל כן רבים נעצרים בשלב הזה. אם נבין שאנחנו יכולים לייצר עבורנו "רשת ביטחון" שתגן עלינו מפני קריסה כלכלית, וננהל את עסקינו בצורה הדרגתית ובשיטת "צעד עוקב צעד" ולא בריצה מהירה קדימה מבלי להביט לאחור, סביר שנתגבר על הקושי הפסיכולוגי שמציב שלב זה בפנינו כבר למן תחילת החשיבה על יציאה לדרך עצמאית.

רמה שלישית: השתייכות. בשלב זה מתייחסים על פי רוב למקומו של האדם בחברה, להשתייכותו לקבוצה כלשהי, ולצורך לאהוב ולהיות נאהב. שלב זה נחשב ל"מייצר זהות" והוא שזור בתהליכי גיבוש זהותו האישית של האדם באינטראקציה עם החברה שבה הוא חי, משפחתו וחבריו. גם כאן יש מחסום כלשהו עבור יזמים, שעשויים למצוא עצמם מבודדים מתוך קהילה עסקית או אפילו מנותקים ממנה (במקרה של עזיבת מקום עבודה שבו רקמו קשרים חברתיים רבים). כאן נהוג להדגיש את חשיבות העבודה עם יזמים אחרים, פעילות בקבוצה עם עסקים דומים/משלימים, וכן השתייכות למעגל מקצועי באמצעות מפגשים או בעזרת האינטרנט.

רמה רביעית: צורך בהערכה. שלב זה נוגע למרחב התרבותי שלנו, קרי למקום שבו אנו כבני אדם באים במגע עם התרבות ואנשים אחרים שבתוכה. מושגים כמו הערכה חברתית, סטאטוס, מעמד, מכתיבים במידה רבה את יכולתו של האדם לפתח לעצמו זהות מקצועית ולשפר את מידת התפקוד שלו בניהול העסק. אנשים שזוכים להערכה מצליחים יותר במפגשים ראשוניים עם שותפים עסקיים או לקוחות, גם כאשר הלקוח אינו מכיר את פועלם. כאן מדובר בעניין של הטמעה התגובה החברתית אל הפרט אל תוך חייו ושזירתה ביכולתו לתפקד במצבים חברתיים. יש להיזהר מ"פרגון" סתמי, משום שהוא נושא בחובו עוקץ מסוכן ביותר: יזמים שמחפשים מחיאות כפיים עשויים להתמכר לכך, ובו בזמן להתעלם לחלוטין מהעובדה שהערצה אינה הערכה ושהיא עשויה לשלול מהם את היכולת לקבל משוב אמיתי וכן משותפיהם, לקוחותיהם וסביבתם הקרובה והרחוקה גם יחד.

רמה חמישית: הצורך בהגשמה עצמית. זהו בעיניי החלק החשוב ביותר בחייו של אדם, אם כי מאסלו עצמו טען כי מעטים מאוד האנשים המסוגלים להגיע לרמה זו. אני מאמין כי בתרבות שבה אנו חיים, קיים בלבול עמוק ביותר בהתייחסות לשאלה "מימוש עצמי". למשל, אנשים עשויים לחשוב שהם חיים במימוש עצמי מלא אם השיגו קריירה מרשימה, צברו הון כספי ניכר ובנו לעצמם משפחה למופת, וזאת למרות שהם מרגישים "ריקנות" מסוימת המחלחלת אט אט אל תוך שגרת חייהם ודוחפת אותם הלאה, אל עבר יעד קרייריסטי או כלכלי אחר. למדתי בעבודתי שדווקא אנשים שלמדו לקחת פסק זמן מהחיים "הנכונים" שהיו להם, לבחון אותם ממרחק של צעד אחד לאחור, יכלו לבחור בצורה טובה יותר אם להמשיך במסלול שהתוו לעצמם או להחליף לחלוטין את שגרת חייהם. בין אם בחרו להישאר בחייהם הקודמים ובין אם עברו למסלול אחר, ההגשמה העצמית היא – לראייתי – חיפוש וחקירה תמידיים שלנו את עצמנו, והם בעיניי החלק הנפלא באמת של להיות אדם חי, נושם ומאושר.

אבל מהי "הגשמה עצמית"? כיצד משיגים אותה?

האמת היא שיש משהו קצת חמקמק במושג "הגשמה עצמית". אמנם התרגלנו לשמוע את המושג הזה באמצעי התקשורת, בתרבות הפופולארית והפופוליסטית, ובכל זאת, קשה לשים את האצבע במדויק על עצם העניין. למזלנו, גם כאן מאסלו מציע את הפתרונים, כשהוא מחלק את הצורך הזה לשלושה צרכים מצומצמים יותר שיכולים להיות מתורגמים לתהליכי עבודה או למפת דרכים שתעזור לנו לנהל את חיינו:

צרכים קוגניטיביים: ללמוד, לחקור, לדעת, להכיר, להעמיק. צרכים אלו משפרים את היכולת של היזם להשיג לעצמו ידע שימושי וליהנות מחוויית ההתפתחות העצמית שלו בתהליך העבודה.

צרכים אסתטיים הנגזרים מהתבוננות והפקת הנאה מהשתאות והתפעלות מעבודות אמנות, איזון, סימטריה ומה"קסם" האוניברסאלי הקיים בטבע ובתרבות סביבנו. כיום נהוג לראות בתהליך זה חלק בלתי-נפרד מעידוד היצירתיות שהיא עניין חשוב ליזמים ועצמאיים ובעצם לכל בני האדם.

הצורך במימוש עצמי: לאחר שחווינו והגדרנו את הזהות שלנו, בנינו לנו ביטחון ורשת חברתית של הגנה, תמיכה, השתייכות והכרה, אנחנו יכולים להתפנות למימוש הפוטנציאליים שלנו. בשלב הזה אנשים עושים שימוש בכל מה שהשיגו בשלבים הקודמים, והם יוצאים לדרך חדשה שבה הם ממצים את יכולותיהם ההולכות ומתרחבות. בשלב זה, מושגת "זרימה" ונוצר מעגל של השראה – יצירה – השראה וחוזר חלילה, המניע את היזם "על אוטומט". לצערי, מעטים היזמים שמגיעים לשלב הזה, בין היתר כי כולנו רוצים להשיג תמיד יותר ממה שיש לנו, ומתקשים להעריך את מה שכבר השגנו.

 

בכתבה הבאה אסקור מספר גורמי הנעה חשובים שיכולים ליצור – או לשבור – את המוטיבציה בחיינו. נדבר על מקומה החיובי של החרדה בחיינו ומה קורה כשהיא חלשה או חזקה מדי, על חשיבותה של הסקרנות והזרימה, נדון בשאלות של דימוי עצמי בתהליך ונראה כיצד ההישגיות יכולה להיות לפעמים המכשול בגלגלים שלנו עצמנו.

 

מאמרים מומלצים עבורכם