מאירועי הפרק הקודם: כשסוציולוג, פסיכולוג וכלכלן נפגשים לקפה

במהלך מחאת הקוטג’, האוהלים והצדק החברתי, נתקלתי באזכורים רבים של השוואת מחירים בין ישראל למדינות שונות בעולם. מכרה שלי המתגוררת בברלין נשלחה ע"י חבר משותף לכלבו עם רשימת קניות. ההשוואה בין שני הסלים – הישראלי והגרמני – הראתה שהמחיר עבור מוצרי מכולת בסיסיים למדי גבוה יותר בארץ מאשר בברלין, הנתפשת לרוב כיקרה. אותה דוגמה חזרה על עצמה שוב ושוב, בקבוצות שנפתחו בפייסבוק ובמופעים שונים באמצעי התקשורת, עם מוצרים שונים. שקדי המרק של "אוסם", למשל.

לנו זה עולה יותר. מתוך קבוצת "ישראל יקרה לנו" בפייסבוק

הפער הזה בין שווקים אינו חדש, למעשה, הוא עתיק יומין ועליו מתבססות מערכות כלכליות רבות. העובדה שמוצר מסוים עולה במקום כלשהו X ובמקום אחר Y, פותחת את הדלת למכשירים כלכליים שונים, כמו מסחר הארביטראז’ הבורסאי.

מהו ארביטראז’?

המושג "ארביטראז" מציין פער והוא מזכיר את המושג הכלכלי הרווח "קנה בזול, מכור ביוקר". הוא רלוונטי בעיקר כשמדברים על שני שווקים לא-מאוזנים, ולשלב שבו המערכת טרם הגיעה לשיווי משקל.

בוויקיפדיה מוגדרת פעולת ארביטראז’ כניצול של פער במחיר נכס בשני שווקים או יותר. אם מניה נסחרת בשתי בורסות, באחת במחיר זול יותר מהשניה, יוכל משקיע חכם לרכוש את המניה בשוק הזול – ולמכור אותה ברווח בשוק היקר יותר. בעולם הממשי, אם אדם קונה מוצר בדרום תל-אביב ומוכר אותו במחיר גבוה יותר בצפונה, הוא מבצע פעולת ארביטראז’, בנצלו את הפער במחירים בין שני האזורים.

היתרון בארביטראז’ די פשוט להבנה: השווי של מוצר זהה יכול להיות גבוה יותר במעבר בין שווקים, ולכן נוכל לגזור קופון על הנעת סחורה משוק לשוק. החיסרון הוא משמעותי גם כן, משום שהשווי יכול להשתנות בכל רגע נתון, מבלי שליטתו של הסוחר, ובנוסף עצם פעולת הארביטראז’ מעלה את הביקוש בשוק הזול, ומגדילה את ההיצע בשוק היקר – מה שמביא את המערכת לשיווי משקל ומשווה את המחירים השונים בשני השווקים.

מקרה מבחן: "עגול ובזול" – חנות החרוזים של רינה מבנימינה

רינה הקימה חנות לממכר חרוזים, תחת הקונספט העסקי המלווה בסלוגן "עגול ובזול". הרעיון העסקי פשוט: להציע מחירים זולים יותר ממחירי השוק עבור סחורה זהה. היא ערכה סקר שווקים, וגילתה שהמחיר הממוצע של חרוז עומד על 1.5 ש"ח ברדיוס של 25 ק"מ ממיקום החנות שלה. עוד היא גילתה שהחנות הזולה ביותר מוכרת את החרוז המבוקש ב-1 ש"ח. רינה החליטה שכדי לנצח בתחרות על כיסו של הצרכן, עליה למכור כל חרוז ב-0.75 ש"ח.

בשלב זה ניגשה רינה ליבואן החרוזים, שהציע לה דיל לא רגיל – כל חרוז ב-0.50 ש"ח, כולל משלוח. אבל עם שולי רווח של 0.25 אי אפשר ללכת למכולת, ורינה הבינה מהר מאוד שמדובר בסיכון משמעותי, משום שיהיה עליה למכור המון חרוזים לפני שתוכל לראות רווח שיכסה את הוצאותיה, אם בכלל. היא ראתה כמה פתרונות אפשריים:

1. למכור חרוזים במחיר גבוה יותר (ולאבד את היתרון העסקי היחיד שלה).

2. לשנות מודל עסקי, ובמקום להציע מחירים זולים להדגיש את המותג של החנות (תוך סיכון כלכלי משמעותי והזרמת הון-עצמי גבוה מכפי שתכננה מראש לצורך מיתוג החנות).

3. לבצע פעולת ארביטראז’ – קרי – לחפש מוצר זהה, בשוק אחר, במחיר נמוך יותר.

כשגלשה ברשת, גילתה רינה שתוכל לרכוש חרוזים במחירים זולים בהרבה מכפי שהוצע לה, וגם לאחר תוספת דמי המשלוח והמכס, תוכל להגיע לעלות של 0.15 ש"ח לחרוז, אם תזמין את המוצר מחנות מסין. היא ביצעה הזמנה קטנה, התרשמה מאיכות המוצר, הקשר עם הספק והמחיר, והחליטה ללכת על זה. היא קונה ב-0.15 ש"ח ומוכרת ב-0.75 סחורה שעולה 1 ש"ח אצל המתחרה הכי זול בסביבתה. בבת-אחת רינה השיגה שתי ציפורים: היא הגדילה את שולי הרווח ומימשה את היתרון העסקי שלה על פני מתחריה. במשך זמן מה רינה צחקה כל הדרך אל הבנק, כשמשכה לקוחות רבים ששמחו לרכוש את אותם מוצרים במחירים נמוכים בהרבה מכפי ששילמו עד כה.

ואז הגיע שיווי המשקל

לא עבר הרבה זמן, ומתחריה של רינה התעצבנו. הם ביררו ובדקו בעצמם, צעקו על היבואן ודרשו ממנו להוריד את המחיר. חלקם שחקו את שולי הרווח שלהם, צימצמו הוצאות והקטינו את המבחר במלאי לטובת רכישה ממוקדת של החרוזים הנמכרים ביותר בכמויות סיטונאיות (ובמחיר זול יותר, לכל יחידה).

הם עדכנו את מחיריהם, יצאו בקמפיינים, פיזרו ברושורים, הפיצו קופונים במחירים חסרי תקדים, ואחד אפילו הגדיל לעשות וערך מבצע 1+1 על כל החרוזים בחנות. מכירותיה של רינה ספגו פגיעה, אבל לא משמעותית: היא הוזילה מעט את המחירים, כדי להישאר הכי זולה, ועדיין שמרה על שולי רווח מספקים.

אבל כשמתחריה של רינה גילו את האינטרנט, פנו לספקים אחרים בחו"ל וגם לספק שממנו היא קונה את חרוזיה, הפכה עסקת הארביטראז’ לאסון. פנייתם של המתחרים ליצרנים הסיניים העלתה את הביקושים וגם המחיר עלה, בהתאמה. זאת ועוד: עד מהרה השוק הוצף במחירים שביטלו את היתרון העסקי של רינה לגמרי, משום שמתחריה, שהיו יציבים יותר פיננסית ויכלו להזרים הון חוזר או הון עצמי לעסק, יכלו להציע מחירים זולים יותר ממנה תוך ויתור על שולי הרווח שלהם. במקביל, שער הדולר עלה ועלות המוצר עלתה בעוד שמחירו לצרכן נשאר זהה. שולי הרווח קטנו עוד יותר. רינה נעצבה וחששה, אך קיוותה שמתישהו הבלאגן יסתיים.

ואכן כך קרה. לאחר תקופה ארוכה של הפסד, הסתיימו מבצעי המכירות וטירוף החרוזים פסק כליל. אך לזוועתה של רינה, המערכת לא חזרה לקדמותה – היא הגיעה לשיווי משקל, שבו ההיצע והביקוש נשמרים. במילים אחרות: כולם הציעו מוצר זהה, במחיר פחות או יותר דומה. רינה איבדה את היתרון העסקי היחיד שלה, מכרה את הסטוק למתחרה הגדול ביותר שלה, כיסתה את ההוצאות, ניגבה את הדמעות, ויצאה הלאה למיזם הבא שלה.

המסקנות:

1. פעולת ארביטראז’ יעילה במיוחד כאשר קיים פער בין שני שווקים, שנותר משמעותי גם לאחר הוצאות שינוע הסחורה משוק אחד לשני.
2. שערי חליפין משפיעים משמעותית על יעילותה של הפעולה, ובשווקים תנודתיים קיים מרכיב סיכון גדול יותר.
3. הפעולה מאזנת בין שני השווקים, משום שהיא מעלה את הביקוש בשוק הזול ומעלה את ההיצע בשוק היקר. לאחר זמן מה המערכת מגיעה לשיווי משקל והיתרון היחסי אובד.
4. לכן פעולת ארביטראז’ מתאימה לשווקים מאוד ספציפיים, ולפרקי זמן מוגדרים. כמו כן, על מנת להגן על העסק מפני התמוטטות, יהיה עלינו למצוא מודלים פיננסיים אחרים שייאפשרו את היתרון העסקי לאורך זמן.
5. כאשר רוכשים מספק אחד אנו תלויים בו לגמרי לצורך קיומנו העסקי ולמעשה נתונים לשרירות ליבו. ברוב המקרים זה מסוכן עבורנו, ונעדיף לפזר את הביצים על כמה שיותר סלים, או בקיצור – לרכוש מוצרים שונים מיצרנים / יבואנים שונים.

בימים האחרונים התפשט מם חדש באינטרנט ובמרכזו – ביבי נתניהו – שיצא בשורה של פרסומים בפייסבוק בהם ביקש מהגולשים לעשות לייק על דף האוהדים שלו. אנשי הפרסום של ביבי משתמשים ב-PPC, שיטה יעילה לפלח את קהל היעד על פי נתונים פוטנציאליים ומאפשרת להתאים מסר פרסומי לקהל המתאים. כך למשל הציע ביבי חברות לאנשים ממגזרים שונים, החל בזוגות מאורסים ("מזל טוב לרגל אירוסיך, הצטרף לדף האוהדים שלי") וכלה באנשים שסימנו שהם אוהבים כדורגל.

פייסבוק אוספת מידע רב ערך על משתמשיה במספר דרכים. בראש ובראשונה, הנתונים שהזנתם בפעילותכם באתר, מתאריך הלידה, המין, ההעדפה המינית, המצב המשפחתי וכו’ – וכלה במידע דמוגרפי נוסף כמו מקום מגורים, תחומי עניין, עיסוק וכיוצ"ב. מפרסמים יכולים להשתמש במידע הזה על מנת לפנות אליכם במסר מדויק וממוקד יותר, מתוך תקווה לשפר את ביצועי הקמפיין ולהגביר את מספר הלייקים על דף האוהדים, לדוגמה.

בין היתר פונה ביבי לעסקים קטנים ולאנשים שסימנו שהם עצמאיים: "בעל עסק יקר, חשוב שתדע שאני אמשיך לעודד את פעילותך, אתה והיזמים הנכם הקטר של המשק הישראלי. אני מזמין אותך להצטרף לדף הפייסבוק שלי."

כך, באמצעות חנופה מתקתקה וכינויים מלבבים מנסה ראש ממשלת ישראל – על חשבון משלם המסים, כמובן – לזכות בעוד כמה לייקים לדף שלו. האם ביבי אכן טוב לעסקים הקטנים? מה פתאום. למעשה, אחת הביקורות הקשות על ביבי נתניהו נוגעת לחיבתו לטייקונים גדולים וחברות ענק דורסניות שכל קשר בינן לבין עסקים קטנים, עצמאיים ופרטיים – מקרית בהחלט. קשה למצוא בפעילותו של בנימין נתניהו או בממשלתו הנוכחית התגייסות של ממש לטובת עסקים קטנים, שהם לדבריו "הקטר של המשק".

יתר על כן, לא פעם מקבלים עסקים קטנים ועצמאיים תחושה שעבור הממשלה וגרורותיה, הם לכל היותר כורי הפחם שמספקים את חומר הדלק לרכבות של הגדולים (להלן: הטייקונים, התאגידים וחברות הענק ששולטות במשק בריכוזיות מחפירה). כל מי שניהל עסק קטן בוודאי נתקל פעם במדיניות הנוקשה, לפעמים אפילו מסרסת, של מדינת ישראל כלפי עסקים קטנים ופרטיים, או חטף בעיטה מהמכונה הביורוקרטית שצמחה לנו כאן מתחת לאף.

ובכל זאת, ולמרות ההתייפייפות הלא אמינה בעליל, יש משהו נחמד בפנייתו של ביבי לעסקים קטנים. כפי הנראה אנשי הפרסום שעוסקים – לילות כימים – בקידומו הפוליטי של ראש ממשלתנו, מזהים את קהל היעד של עצמאיים ועסקים פרטיים כאטרקטיבי מספיק עבור קמפיין הבחירות. במקרה של ביבי, מדובר אמנם בסיסמאות נבובות וחסרות כל משמעות או תוכן, אבל לא מן הנמנע שפוליטיקאים יתחילו להתייחס סופסוף לעסקים הקטנים ברצינות. בתקופה של משבר כלכלי, כאשר אנשים רבים מפוטרים מעבודתם ונאלצים לחפש תעסוקה במשך חודשים, דווקא עסקים קטנים ו"ממזריים" שיכולים להגיב בזמן אמת לדרישות השוק וגמישים הרבה יותר מתאגידים וחברות גדולות, יכולים להצליח, לשגשג ולקדם את הכלכלה הישראלית.

אז אולי ביבי מומחה בלעשות כאילו ולנסות למצוא חן, אבל אני מעדיף להיות אופטימי ולהאמין שמתישהו יקום סופסוף בכנסת האחד שיבין עד כמה העסקים הקטנים חשובים לכלכלה ולחברה שלנו. ועד אז אין לנו אלא להסתפק בחנופה של ביבי נתניהו, ולקוות לימים טובים יותר.

מחקר של חברת STS הישראלית מראה כי נשים מעדיפות מנהלים ומנטורים גברים, משום שאלו – לראייתן – יסייעו להן להתקדם יותר מאשר מנהלות נשים. עוד המחקר הראה כי נשים סבורות כי תכונות הנחשבות "גבריות" יעילות יותר לקריירה, מאשר תכונות "נשיות" כמו רגישות, תקשורת והבנה. ההעדפה של נשים למנהלים גברים נובעת בין היתר ממאפיינים המיוחסים להם כדוגמת תוצאות וביצועים, יוזמה, אומץ ואסרטיביות, המזוהים עם מנהלים גברים ועם הצלחה בקריירה.

תכונות נחוצות להצלחה על פי המחקר הן יוזמה (27% מהמשיבות ציינו תכונה זו), אומץ (21%), אסרטיביות (15%), אמביציה (13%) ומוטיבציה (11%).

במחקר השיבו 39% מהנשים כי קיבלו עזרה מגברים בארגון, לעומת שיעורי הנשים שדיווחו על עזרה מנשים אחרות שעמדו על 29% בלבד. הסיוע שהגישו גברים לנשים בארגון כולל חונכות (מנטורניג), ליווי, המלצות וסיוע בשיפור התנאים לקידום, בעוד שנשים הגישו לנשים אחרות סיוע חברתי-אישי, ופחות "קרייריסטי" ומקצועי – שיתוף ותמיכה רגשית במערכות יחסים חברתיות בארגון ומחוצה לו.

נתוני המחקר מראים כי נשים מייחסות חשיבות גבוהה יותר לעזרה הפרקטית של מנהלים-גברים, לעומת התמיכה הרגשית שקיבלו מנשים. לדברי שירית בן-ישראל, שערכה את המחקר, "בתיאוריות הניהול החדשניות מרבים לדבר על ‘ניהול גברי’ ו ‘ניהול נשי’. בפועל, בארגונים עצמם, המציאות מכתיבה את הכללים: קשרים, קרבה למקבלי החלטות, נועזות, אומץ ואסרטיביות הינם המצרך העיקרי. עד שעובדות ומנהלות בדרגים שונים בארגונים לא תצטיידנה בתכונות אלו, או לחלופין, עד שלא תשתנה המהות התרבות הארגונית השלטת, בה הערכים המובילים הם התוצאות ו ‘השורה התחתונה’ ללא קשר לדרך ולאופן ההתנהלות למשאב האנושי, נמשיך לראות העדפה ברורה של שני המינים את תרבות הניהול הגברית ומוביליה".

עוד מציג המחקר את התכונות שנשים רואות כחשובות להצלחה בקריירה – כ-58% ציינו כי נתקלו בגברים עם יכולת ביצוע גבוהה לעומת 29% בלבד שציינו כי נתקלו בתכונה זו אצל מנהלות נשים, ואילו תכונות "נשיות" כמו רגישות (שאופייניות לנשים על פי הדיווח במחקר – 33% מהנשים מתאפיינות בתכונה זו לעומת 2% בלבד בקרב הגברים), תקשורת (31% לנשים ו-10% לגברים) והבנה (20% לנשים ו-2% לגברים) אינן נכללות ברשימת התכונות המקדמות, לפי תפיסת הנשים עצמן, הצלחה בארגונים ובקריירה.

64% מעדיפות מנהל, 88% מחפשות מנטור

בתוך הארגון 64% מהנשים ציינו כי יעדיפו מנהל גבר ו-88% יעדיפו "מנטור" על פני מנטורית אשה. ההעדפה למנטור גבר הוסברה במחקר בזכות הקשרים, השליטה במשאבים והקרבה שלו למקבלי החלטות – שנחשבים ל"גבריים" ונגישים יותר למנהלים מאשר למנהלות. בפעילות החוץ-ארגונית, נוטות הנשים להעדיף תכונות "נשיות" יותר ובהן רגישות, יכולת תקשורת והבנה, תכונות המסייעות להן להרגיש בנוח בתהליך הצמיחה האישי והעסקי שלהן.

כשזה מגיע לשותפות עסקית, הפערים המגדריים כמעט ונעלמים: ל-81% מהנשים בסקר אין העדפה לגבי מינו של השותף הפוטנציאלי, 10% ציינו שיעדיפו שותפות עם אשה ו-9% ציינו שיעדיפו שותפות עם גבר, פער זניח למדי.

המחקר, שהקיף כ-550 עובדות ומנהלות במגזר הציבורי, מציג בראש ובראשונה עמדות בסוגיות מגדריות וניהוליות, והוא משקף במידה רבה דעות רווחות בקרב מנהלות רבות בארץ כמו גם בחו"ל. למרות הניסיונות לשבור את תקרת הזכוכית ולסייע לקידומן והשתלבותן השוויונית של נשים בארגונים, עדיין קיימת חשדנות כלפי נשים בעמדות ניהול, גם מצד נשים הכפופות להן. הבחירה של נשים להיות מנוהלות על ידי גברים מציגה את הבעייתיות וחוסר השוויון הקיימים גם היום בתחום הקריירה – אנו עדיין חיים בעידן שבו גברים נגישים יותר למשאבים, מידע וקשרים, או לפחות נתפסים ככאלו ע"י הנשים הכפופות להן. תקרת הזכוכית המונעת מנשים להתקדם קשורה, בין היתר, בבחירות שעושות נשים באפיקי הקריירה שלהן ובתחושה שהן חייבות לאמץ תכונות "גבריות" במקום להנחיל מדיניות ניהולית המדגישה קשב, דיאלוג ארגוני, הבנה ופעילות משותפת במקום חתירה לתוצאות בכל מחיר.

בעיניי, אחת הדרכים המשמעותיות לפתור את בעיית אי-השוויון בין נשים לגברים היא בשילובן של יותר נשים בפעילות עצמאית, שבעבר נחשבה ל"גברית" בעיקרה. ככל שחולפות השנים אנו שומעים על יותר ויותר יזמיות נשים שלוקחות חלק מרכזי בפיתוח הכלכלה החדשה של עסקים קטנים וביתיים, כמו גם מעורבות גוברת של נשים בתחום יזמות ההייטק והטכנולוגיה. כאשר אנו עובדים בארגון שבו כללים נוקשים הנגזרים, בין היתר, מהשוק הכללי – שהוא (לצערנו הרב) שובניסטי ביותר – נבקש לקבל מידע ועזרה מאנשים הנתפסים בעינינו כ"חזקים" יותר בתוך הארגון.

נשים יזמות: הפוטנציאל למימוש עצמי גבוה יותר

עם זאת, כאשר נפנה לקריירה עצמאית הבחירות שנעשה תהיינה במתאם עם האופי, הצרכים והתכונות האישיות שלנו, כשלמעשה במקום להיכנע לכללים ולשחק לפיהם, אנו יכולים להגמיש אותם, לשנות אותם ובמקרים מסוימים אף ליצור סגנון ניהולי חדש לעצמנו ולעובדים שלנו. ברבות השנים למדתי שנשים יוזמות עסקים טובים יותר, מעניינים יותר ומצליחים יותר – משום שהן נדרשות להתמודד עם שלבי הכנה קשים ובראשם הצורך להתגבר על הסטיגמה שלפיה נשים אינן יכולות או אינן צריכות לפתח קריירה עצמאית אלא להוות "הכנסה צדדית" למשק הבית. למזלנו, אנו חיים בעידן שבו יותר ויותר נשים מבינות שהן יכולות וצריכות לממש את שאיפותיהן, וכפועל יוצא של זה נוכל לחזות במיזמים רבים שבבסיסן נשים שעלו על רעיון או צורך והגשימו אותו בהצלחה מרובה.

לכן הבחירה במנהלים גברים היא בבחינת אליה וקוץ בה: מצד אחד אכן גברים יכולים לעזור יותר בשל המאפיינים השובניסטיים של ארגוני קריירה (ובפרט ארגונים גדולים), ומצד שני הגישה התועלתנית הזו, המכוונת מטרה ויעדים, מקבעת את האפליה בין נשים לגברים בארגונים ומנציחה אותה. הפתרון טמון בשילוב בין גברים לנשים, וביכולתן של נשים להתעלות על הדרישות הבסיסיות של הארגון, להגדיל ראש ולהראות יצירתיות רבה, אסרטיביות ויוזמה, כמו גם לעודד תקשורת תוך-ארגונית בריאה, קשב ורגישות שיסייעו לארגון להתקדם ויהפכו את סביבת העבודה לנעימה, וכך גם לפרודוקטיבית, הרבה יותר.

פרסומת בפייסבוק קראה לי לעיין בפרויקט השגרירים של משרד החוץ הישראלי, שם גיליתי שנציב שירות המדינה, משה דיין, הוא בעצם בחורה חייכנית ומרשימה. התרגשתי מאוד לראות שתפקיד כל כך בכיר במדינתנו השמרנית-למדי, מאוייש על ידי טרנסקסואלית. כשפרסמתי את התמונה המשעשעת באלבום "שגיאות ושגיעות" שלי בפייסבוק, היו שטענו ששמחתי על קידום תנועת הטרנסג’נדרים בישראל מוקדמת, ושמדובר באחת מהשגרירות של ישראל.

אבל כבר באותו הלילה, זימנו לי החיים צירוף מקרים משעשע. בזמן שחיפשתי אחר מידע באתר בנק הפועלים (פעולה מייגעת כשלעצמה, בגלל מבנה קלוקל והררי מידע לא-רלוונטי שמונעים ממך למצוא את מבוקשך במהירות), נתקלתי לתדהמתי בשגרירה ההיא, מהצהריים – שכפי הנראה מחלטרת גם בבנק הפועלים בזמן שהיא בארץ, בחופשת מולדת.

ביום שגרירה, בלילה יועצת השקעות במט"ח:

באופן פרדוקסלי, בבנק הפועלים בחרו בתמונת הבחורה בעלת פיצול האישיות (או שפע הג’ובים, תחשבו כמה פרוטקציה יש לה) כדי לקשט עמוד מידע שעוסק בשאלת-האמון. באותו הרגע האמון שלי נעלם כליל, התחלתי לחשוד ולתכנן כיצד אעביר את כל הוני לאחסון תחת הבלטות במקום לסמוך על הבנק שמעסיק את האשה בעלת אלף התפקידים. עם העמלות שאני משלם לבנק, והמיסים הנוראיים שאני מקריב מדי חודש למדינה, אני מצפה שהבנקאים והשגרירים יהיו במשרה מלאה, ושיטרחו לרכוש בגדים חדשים במקום ללבוש את אותה חליפה שוב ושוב.

נפשי הרגישה לא ידעה צער על אותה בחורה מוכשרת, שנאלצת לעבוד בשתי משרות קשות ותובעניות, מבלי שתספיק אפילו להחליף את בגדיה ולהתרענן מעט בין לבין. במציאות הכלכלית של ימינו, ולאור המחאה החברתית, החלטתי להביא בפניכם – באופן בלעדי – את סיפורה קורע הלב של ע’ (אות בדויה), שהוא בעצם הסיפור של כולנו.

היא מעבירה קורסים מקוונים במכירות:

עוזרת לאנשים לנסח את קורות החיים שלהם (בכל זאת, הסברה זה המקצוע שלה):

מעבירה סדנאות וחוגי העצמה לנשים:

משלימה הכנסה כאשת כוח אדם בניאגרה:

נותנת שירותים רגישים במיוחד…

מכינה אנשים למבחני TOFEL:

מזייפת את קורות החיים שלה בניסיון למשוך אנשים להונאת אינטרנט מטופשת:

מנסה לתפוס מונית ברומניה (על חשבון משלם המיסים הישראלי?!)

גורסת ניירות רגישים להנאתה:

מעניקה תארים באוניברסיטת פרנסיס-מריון:

כבחורה ערכית, היא עוזרת לחרשים ולקויי שמיעה:

עוסקת ברפואת שיניים (התמחות בכתרים):

ועוד ועוד.

הבחורה הנחמדה הזו מדגימה נקודה מאוד משעשעת, ובו בזמן בעייתית: שימוש בצילומי אילוסטרציה לאתרים רציניים, דוגמת אתר משרד החוץ הישראלי ואתר בנק הפועלים, עלול לעתים לגרום לנזקים חמורים ביותר למותג. העובדה שהיו גולשים שקיבלו את הרושם (המוטעה מהיסוד) שמדובר בשגרירה אמיתית, מראה עד כמה התדמית שאנחנו מייצרים כשאנחנו מקימים אתר אינטרנט היא בעלת-השפעה, ועד כמה מגוחך הכל נראה כשהשטות הזו מתגלה בשיטוט אגבי ברשת.

כלקוח של בנק הפועלים, הגעתי לתמונה הזו לגמרי במקרה. בכל יום אחר, סביר להניח שהייתי מתעלם ממנה, כמו שאני מתעלם בדרך כלל מהצילומים הקלישאתיים של נציגי השירות החייכנים עם המדונה, תמונות המשפחות המחייכות, הסטודנטים המאושרים היושבים על דשא ירוק תחת שמי פוטושופ כחולים. על אנשי העסקים הקופצים באוויר, הנושפת בסביון או לחיצת היד השחוקה – אין מה לדבר בכלל. הצילומים האלו פוגעים בעסקים שמשתמשים בהם. אצל הגולש המנוסה, שביקר באי-אילו אתרים בחייו וניחן בזיכרון טוב לפרטים ופרצופים, הם גורמים לחוסר אמון ומובילים לתחושה שמנסים לרמות אותו. התמונות התקינות פוליטית, שמראות אנשים "לא ישראליים" בעליל, יחד עם צילומים מדי-מהוקצעים של אנשים בפוזות ובשיק שמריח istockphoto מקילומטרים – יוצרות זרוּת וניכור כלפי מוצרים ושירותים ישראליים. וזה לפני שדיברנו על כאב הלב שאנו חשים כשאנחנו נפגשים בע’, הנאלצת לעבוד בלמעלה מ-500 משרות בו זמנית, ועדיין לא מצליחה לממן לעצמה בגדים חדשים.

ולסיום, הנה תמונה שלי עם ע’:

‘הצלחה’ היא לא מקום שאפשר להגיע אליו ולנוח, אלא תהליך מתמיד, שיכול לכלול עבודה קשה, אך גם סיפוק והנאה מרובה. כך אפשר אולי לסכם את תפיסת העולם של ריצ’רד סנט ג’ון, כפי שהוא מציג אותה בהרצאה שלו ב – TED, תפיסת עולם שנולדה לא ממחקר תיאורטי אלא מיזמות עיסקית שלו עצמו ומסע שכלל הצלחה מסחררת, כשלון מהדהד ושוב הצלחה, בדרך הקשה.

ריצ’רד סנט ג’ון עבד קשה כדי להיות הנשיא של חברה מצליחה, אבל ברגע שקלט שהוא מצליח, כל הקסם נעלם, הוא הפסיק להתאמץ, איבד את הכיף בעבודה, התרכז בכסף הגדול שהגיע אליו ולא בפרוייקטים ובלקוחות ובהדרגה, אבל בהתמדה, איבד את כל מה שהיה לו. בדרך חזרה לצמרת, הוא אסף את כל מה שאיבד בדרך, יחד עם תובנות חשובות…

סנט ג’ון מלמד אותנו שני דברים חשובים שאם ניישם אותם אנחנו מסודרים בחיים: הראשון הוא איך משיגים הצלחה, השני הוא איך שומרים עליה.

את הפתרון למשימה הראשונה, השגת הצלחה מתאר סנט ג’ון כצירוף של שמונה תכונות ומוטיבציות: תשוקה למה שאנחנו עושים, עבודה קשה, התמקדות במטרה, יכולת דחיפה עצמית, יכולת להעלות ולפתח רעיונות, בקרה ושיפור עצמי, מחוייבות לשרת את הלקוחות נאמנה והתמדה. אם אתם מרגישים שאתם עובדים עם כל השמונה ברמה יומיומית, כנראה שאתם בדרך הנכונה. אם פעם הייתם כאלה אבל היום איבדתם חלק מהם, כנראה שגם אתם, כמו סנט ג’ון נחתם על זרי הדפנה וגם אתם בדרך ללמוד לקח חשוב.

מאד לא פשוט להתגייס מחדש למחויבות שלנו, בכל יום מחדש. קשה גם לקחת רעיון מעורר מוטיבציה ולחיות אותו כשגרה. האם יש דרך לתרגם מוטיבציות תפיסתיות לכדי "רשימת תיוג" אליה נוכל לשאוף יום-יום? נסו להבנות את העיסוק בסוגיות הבאות, ביום-יום העסקי שלכם:

• האם אתם נלהבים כשאתם מספרים לאנשים מה אתם עושים? אם לא- חשבו מדוע. מהם הפרטים אותה אתם "ממדרים" ולמה? האם אתם חשים לא נוח איתם? למדו מדוע והסיקו מסקנות
• האם אתם ממוקדים ברעיונות שלכם? מה מסיט אתכם מהם? האם אתם מאבדים אמונה ברעיון או בדרך? אם כן- המציאו אותם מחדש. הגדירו אותם באופן שבו תרגישו מחוייבים מחדש כלפיהם. לא בכדי אובדת התלהבות כלפיי רעיון- כנראה שמלכתחילה לא מספיק האמנתם בו.
• האם אתם יוזמים או מובלים? האם אתם עבדים של תהליכים? אם הפכתם לפאסיביים או נתתם לתהליך לנהל אתכם (במקום להיפך, כמובן), בדקו האם הוא "יושב" על חולשה שלכם. בדרך כלל זה המצב. לא תמיד אפשרי עבורנו להתמודד ביסודיות עם החולשות המקצועיות שלנו. אם תחושתכם היא שתכונה מסויימת לא ניתנת לשיפור- האצילו את הסמכות למי שמוכשר לכך ושאתם רוכשים אמון כלפיו.
• האם אתם שאננים? נסו לחשוב על 10 נקודות לביקורת, אשר קיבלתם בחודש האחרון: בין אם בע"פ מעמיתים, מגרף ביצועים או ממקור אחר. האם הקשבתם להן? האם אתם באמת פתוחים לשינוי ושיפור? אם האינסטינקטים הם אלו שהעניקו לכם את ההצלחה- זה בסדר לסמוך עליהם. רק אל תתעוורו תוך כדי.
• מהן המטרות שלכם? דאגו שתמיד מטרותיכם ינוסחו בקפידה. כמו שלמדנו מהאדון סנט-ג’ון- המטרות העסקיות לעולם לא יעמדו בניתוק מצרכי הלקוח או המשתמש. מטרות כלכליות הן הכרחיות להצלחה עסקית, אך לעולם לא מנותקות. הצלחה מסחרית היא לעד תוצאה של הצלחה מוצרית או צרכנית. לא תתעשרו אם לא יהיה מי שיאהב את המוצר או השירות שאתם מציעים, נכון?…

ההגדרה מחדש של הצלחה כתהליך מתמשך ולא כמצב סטטי היא הרבה מעבר להגדרה סמנטית. הצלחה היא לא מילה נרדפת למנוחה אלא להפך: הצלחה לפי סנט ג’ון היא עבודה מהולה בהרבה סיפוק וכל עוד נצליח לגלגל את כל המרכיבים שלה בו זמנית, הוא מבטיח שנצליח.

המאמר נכתב על ידי צוות אתר create- מדריך לפתיחת עסק.

אם אהבתם את סדרת הפוסטים שמביאה את המשרדים הביתיים היפים והמוצלחים ביותר, קבלו עוד כמה משרדים שיתנו לכם השראה.

צילום: Kelly Sue.

צילום: Kelly Sue.

צילום: Kelly Sue.

צילום: Parker Michael Knight.

צילום: blakespot.

צילום: brookscl.

צילום: mkosut.

צילום: priittammets.

צילום: Hélio Costa.

צילום: David 23.

צילום: globochem3x1minus1.

צילום: Fernanda Mancini.

צילום: Fernanda Mancini.

צילום: iamronna.

צילום: iamronna.

מדי יום א’ אני מביא לכם את המשרדים הביתיים היפים ביותר. הנה המשרדים שבחרתי להציג השבוע, שמציעים מגוון רעיונות, כיווני מחשבה והשראה שתעורר את בלוטות היצירתיות שלכם. תהנו!

צילום: MAZZALIARMADI.IT.

צילום: Daan Roosegaarde.

צילום: Roubicek.

צילום: mtneer_man.

צילום: jonlclark.

צילום: timf.

צילום: smith_pat83.

צילום: Christmas w/a K.

צילום: srboisvert.

צילום: wnstn.

רוצים עוד?

משרדים שעושים חשק לעבוד

עוד משרדים שעושים חשק לעבוד

ועוד משרדים להשראה, ועוד כמה.

בשנים האחרונות אני עוקב בסקרנות אחר המהלכים של גוגל בתחום הרשתות החברתיות. ענקית החיפוש ניסתה להיכנס לתחום בכמה הזדמנויות בעבר, לרוב ללא הצלחה. הפרויקט הגדול האחרון שלה בתחום, גוגל פלוס, זוכה להצלחה מאוד (מאוד) חלקית, למרות שהוא מציע יתרונות רבים על פני רשתות אחרות – דוגמת פייסבוק – והחבר’ה שם עדיין מחפשים את נוסחת הקסם שתעזור להם לכבוש את התחום.

כעת מגיע פרויקט חדש, קצת פחות שאפתני מגוגל+ אבל לא פחות מסקרן, שמזכיר קצת את טוויטר בקצרנות המילולית שלו, ואפילו בצבעוניות הכחלחלה. הכירו את "סקימר" (schemer.com),  רשת חברתית שמתמקדת בדבר אחד: השאיפות שלכם.

סקימר הוא אתר פשוט למדי, שמאפשר לגולשים לשתף את העולם בפנטזיות שלהם. מקניית בית, דרך הקמת עסק וטיול מחוף-אל-חוף בארה"ב, זה המקום לחפש השראה לדברים שתרצו לעשות, חלומות שתרצו להגשים ושאיפות שתרצו להשיג לפני שתסיימו את הקילומטרז’ שלכם בעולם. באמצעות חשבון גוגל+ והזמנה תוכלו להיכנס לאתר הסגור (כרגיל אצל גוגל), לראות מה החברים שלכם שואפים לעשות בחיים ולהצטרף בעצמכם לרשימות שונות. האתר מציע גם כלים מבוססי-מיקום – בשלב זה בעיקר לקהל האמריקני – והאפליקציה הסלולרית שלו תעזור לכם להגשים את השאיפות שלכם באמצעות התראות בזמן אמת, ברגע שתהיו בסביבה. למשל: ציינתם שאתם רוצים לאכול את ההמבורגר הכי טוב בטקסס? כשתעברו ליד מסעדת ההמבורגרים שגולשי האתר דרגו כטובה ביותר, תקבלו התראה ותוכלו לסמן V על הפנטזיה הזו שלכם.

בנוסף, סקימר מיישם רעיון ישן למדי, לפיו תרגום השאיפות שלנו למשימות קטנות המופיעות מול העיניים שלנו, יגביר את הצ’אנס שנוכל להגשימן. אם נפרק את השאיפות שלנו לתתי-משימות קטנות, נוכל לבצע בכל פעם קצת, ולקדם את עצמנו אל עבר המטרה. כמו כן, החברים שלנו שכבר מחוברים לרשת יוכלו לפעמים לסייע לנו, כך למשל כשכתבתי שאני רוצה לאפות את פאי הפקאן המושלם, מיד קיבלתי הצעה לעזרה מחברים ומכרים, ואפילו מתכונים שווים במיוחד מאנשים שאיני מכיר. כעת, כשיש לי את המתכון וקצת עזרה מחברים, הפנטזיה האולטימטיבית על הפאי המושלם נראית קרובה ליישום יותר מתמיד.

חשוב לציין שסקימר נמצא בשלב מאוד ראשוני, אבל אם גוגל תשכיל לשלב אותו בגוגל+, ותוסיף לו פיצ’רים חברתיים שיגבירו את החשיפה ויסייעו להגשמת המשימות והמטרות, הפוטנציאל שלו רק יעלה. הוספת לוחות זמנים, כלי שיתוף טובים יותר וכמה שיפורי ממשק קטנם, יכולים בהחלט לשדרג את האתר המדליק הזה ולהפוך אותו – אולי – לרשת חברתית להגשמת חלומות, פנטזיות ושאיפות.

יש לי כמה הזמנות פנויות לשירות, כך שאם אתם רוצים להיכנס למועדון לפני כולם, פשוט לחצו על הלינק ועקבו אחר ההוראות. מספר ההזמנות מוגבל מאוד, אז כדאי למהר. מצטער, ההזמנות נגמרו במהירות. תודה למצטרפים, ולמי שפספס את ההזדמנות, בקרוב יהיו עוד.

אליס: "בארצנו, היית מגיעה, בדרך כלל, למקום אחר, לו רצת מהר מאוד והרבה זמן כמו שרצנו".

המלכה האדומה: "איזו ארץ איטית! כאן, לעומת זאת, עלייך לרוץ הכי מהר שאת יכולה, כדי להישאר באותו המקום. אם את רוצה להגיע למקום אחר, את צריכה לרוץ לפחות פי שניים יותר מהר".

מתוך: "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", לואיס קרול, בתרגום של רנה ליטוין.

הטור השבועי שלי ב-ynet עוסק הפעם בסוגייה כואבת לרבים (רבות?) מאיתנו – המלחמה בשעון הביולוגי ובשאון הנוראי שהוא עלול לעשות בתוכנו. בחרתי להתמקד בספרי "אליס" של לואיס קרול, ובפרט במושג הזמן ובגישה הפילוסופית שאומרת שהזמן נשאר קבוע – אנחנו אלו שמשתנים.

מוזמנים לקרוא, ממש כאן.

החל ב-1 בינואר 2012 משתנה תקורת הרווח השנתי עבור עוסקים פטורים ועוסקים מורשים, מ-70 אלף ש"ח כפי שהיה עד כה, ל-100 אלף ש"ח.

המשמעות: יותר עסקים קטנים יכולים להירשם במעמד פטור, ולהימנע מחיובי מע"מ, מה שמשפר משמעותית את יכולות התמרון שלהם בתקופת המשבר הכלכלי הגובר.

אם אתם עונים על הקריטריונים הנ"ל, מומלץ לגשת לרו"ח ולהתייעץ לגבי הפיכה מעוסק מורשה לעוסק פטור. כך תחסכו קצת בהוצאות ובעיקר המון כאבי-ראש הנלווים לחישובי מע"מ למיניהם ולהגשת דו"ח דו-חודשי / חודשי. זה עשוי גם להפוך אתכם לאטרקטיביים יותר עבור חברות משום שלא תחייבו את לקוחותיכם במע"מ.

תזכורת: קיימים שלושה הבדלים עיקריים בין "עוסק פטור" ל"עוסק מורשה" -

1. עוסק פטור מרוויח פחות מכ-70 אלף ש"ח בשנה (100 אלף ש"ח ב-2012, זוכרים?), לעומת עוסק מורשה שמרוויח יותר (ללא גבול עליון).
2. עוסק פטור אינו גובה מע"מ על שירותיו (וכך יכול להציע מחיר זול יותר ללקוחותיו, או שולי רווח גדולים יותר).
3. עוסק פטור מדווח לרשויות המס אחת לשנה, לעומת עוסק מורשה המעביר דיווח חודשי או דו-חודשי, בהתאם לנפח הפעילות.

עוד פרטים על סוגי המסגרות לרישום עסק בפוסט "הקמת עסק חדש: עוסק פטור, מורשה או תאגיד". אולי תתעניינו גם ב"עשרה טיפים לסיום מוצלח של 2011", במאמר המתאר את הדרך להכין תוכנית עבודה לשנת 2012, או במדריכים נוספים שתוכלו למצוא בארכיון הבלוג.