אלו מכם שמפרסמים תכנים מקוריים ברשת (בלוגים, מאמרים, כתבות, צילומים וכו’) בוודאי מכירים את התופעה המעצבנת שבה אתם מגלים, במקרה או שלא במקרה, שמישהו חמד את יצירותיכם ועשה בהן שימוש כזה או אחר. בהנחה ואתם יכולים להוכיח את בעלותכם על היצירה, תוכלו להגיש תביעה על הפרת זכויות יוצרים, זכויות מוסריות וזכויות כלכליות. הפסיקה מחמירה מאוד עם אמצעי תקשורת וגופים גדולים, אבל גם עסקים קטנים אינם חפים מתביעות מסוג זה. אם תצליחו להוכיח שבתוכן בוצעה מניפולציה כלשהי (דוגמת עריכה), זה אפילו עוד יותר טוב, משום שאז המפר לא הגן על שלמות היצירה. אם המפר לא טרח להוסיף את הקרדיט שלכם לנ"ל, אתם יכולים לטעון שהוא פגע בשמכם כיוצרים. אם הוא כן צירף את הקרדיט שלכם, אתם יכולים לטעון שהוא עושה עושר שלא כחוק על חשבון המוניטין שצברתכם, ניסיונכם ויכולותיכם המקצועיות. בקיצור: בעסה לעבריינים.

הדפיסו את דפי האינטרנט (כולל ה-URL) המפרים, ושמרו אותם (על קבציהם השונים) בתיקייה לוקאלית. צרפו את תאריך הפרסום, אם אפשר, ובדקו שוב שלא אישרתם את השימוש בחומרים. או אז, אוצו רוצו לעורך הדין הקרוב למקום מגוריכם, העוסק בדיני זכויות יוצרים (המלצות יישלחו למעוניינים במייל).

אם אכן מדובר בהפרה, רוב גופי התקשורת ימהרו להסיר את האייטם מהאוויר, וכך להדוף אתכם (כל פעם זה קורה לי) בטענה שמדובר ב"טעות". בשלב הזה לא מומלץ להרים ידיים, ולדרוש תשלום עבור התוכן, ולהכפיל אותו, למשל, בזמן שהוא פורסם ללא היתר ושלא כדין. לדוגמה, על גניבת איור ממוחשב שעשיתי פעם, דרשתי סכום של 800 ש"ח לפני מע"מ – פי 4 מהמחיר הרגיל שגביתי באותה תקופה עבור איור בסדר גודל כזה. הכפלת המחיר ב-4 באה משתי סיבות: סוג של פיצוי על ההפרה, וכן תשלום עבור השימוש במכפלת הזמן שעבר מיום הפרסום (4 שבועות). בשל הסכום הנמוך, המפר מיהר לשלם את הסכום ולהתנצל. בכל מקרה, ניתן להסדיר את העניינים האלה מחוץ לבית המשפט, וכל מה שתצטרכו להוציא הוא מעט כסף עבור ייעוץ משפטי וכתיבת מסמך מאיים ע"י עורך הדין. הכסף הזה, מן הסתם, יוחזר אליכם בנוסף לסכום הפיצוי אותו תבקשו, במקרה שתגיעו להסדר או לבימ"ש.

במקרה אחר, שנמצא בימים אלו בתהליכים משפטיים ולכן איני יכול לפרט אודותיו יותר מדי, גיליתי שאתר העתיק תכנים הנמצאים בבעלותי, תוך ביצוע שינויים מרחיקי לכת בתוכנם והצגתם באופן שלילי במכוון. למרות שהאתר כלל קרדיט מלא, ואפילו לינק לכתבה המקורית ברשת, עצם הפרסום מהווה הפרה – אך מה שמוסיף צבע לעניין הוא האופן שבו הנ"ל שינה את הכתבה והשתמש בה, לכאורה, תוך כוונה לגרימת נזק או לכל הפחות יצירת מיצג שווא שנועד לקדם את ענייניו האישיים. למרות שהנטייה הטבעית שלי היא לרוץ לבימ"ש עם אנשים מסוג זה,  עורכי הדין שלי המליצו שבמקרה הזה, כמו תמיד, עדיף לנסות ולישר את ההדורים מחוץ לכותלי בית המשפט. האמת: הם צודקים, ומוטב לנסות להסדיר את העניין בכמה שפחות מאמץ, כסף, זמן ומשאבים. למרות שלדעתי אין סיכוי שהמפר יענה לדרישותיי השונות, בבוא העת אוכל לכל הפחות להראות כי ניסיתי להסדיר את העניין "בצורה יפה". ואם אני טועה, והוא אכן יכיר בטעות, יתנצל (וישלם) עליה, מי אני שאתלונן?

אני מכיר צלם אחד, שבשלוש השנים האחרונות הרוויח 250% מההכנסות ה"אמיתיות" שלו, מתביעות על הפרת זכויות יוצרים. התחום הזה עד כדי כך פרוץ, ואתרים ישראלים (גם גדולים) מרשים לעצמם לגנוב תכנים ללא כל מפריע, שהוא אפילו יצר אתר פיתיון ללא חותמת מים על צילומיו, באופן שממש "מזמין" גניבה. לא יודע אם זה בסדר או לא, אבל בכל מקרה, הרשת הזו שהוא פורש לקורבנות אידיוטים, עוזרת לו להתפרנס לא רע בכלל.

אז בפעם הבאה שאתם מגלים שמישהו עשה שימוש כלשהו, באופן לא מורשה, בתכנים שלכם – נסו שלא להתרגז, וזכרו שבאותו הרגע מצאתם דרך לא רעה בכלל להרוויח כסף באינטרנט. ועל זה נאמר: הכל עובר עליך וגו’.