מה עושות השגרירות בלילות?
בתוך פחות מ-24 שעות נתקלתי בבחורה חייכנית במיוחד. בבוקר היא הייתה שגרירה במשרד החוץ, ובערב היא השלימה הכנסה בבנק הפועלים. יצאתי להתחקות אחר סיפורה המזעזע ברחבי האינטרנט, וגיליתי איך היא תופסת מונית ברומניה, מתחזה לרופאת שיניים באטלנטה, מתנדבת עבור חרשים ולקויי שמיעה, מלמדת באוניברסיטה אמריקנית, מזייפת את קורות החיים שלה בניסיון למשוך פראיירים לנוכלות רשת ואפילו מצליחה למצוא זמן פנוי כדי להעביר סדנאות העצמה לנשים. סיפורה המזעזע של ע' (אות בדויה) נחשף כאן לראשונה
18/01
פרסומת בפייסבוק קראה לי לעיין בפרויקט השגרירים של משרד החוץ הישראלי, שם גיליתי שנציב שירות המדינה, משה דיין, הוא בעצם בחורה חייכנית ומרשימה. התרגשתי מאוד לראות שתפקיד כל כך בכיר במדינתנו השמרנית-למדי, מאוייש על ידי טרנסקסואלית. כשפרסמתי את התמונה המשעשעת באלבום "שגיאות ושגיעות" שלי בפייסבוק, היו שטענו ששמחתי על קידום תנועת הטרנסג’נדרים בישראל מוקדמת, ושמדובר באחת מהשגרירות של ישראל.
אבל כבר באותו הלילה, זימנו לי החיים צירוף מקרים משעשע. בזמן שחיפשתי אחר מידע באתר בנק הפועלים (פעולה מייגעת כשלעצמה, בגלל מבנה קלוקל והררי מידע לא-רלוונטי שמונעים ממך למצוא את מבוקשך במהירות), נתקלתי לתדהמתי בשגרירה ההיא, מהצהריים – שכפי הנראה מחלטרת גם בבנק הפועלים בזמן שהיא בארץ, בחופשת מולדת.
ביום שגרירה, בלילה יועצת השקעות במט"ח:
באופן פרדוקסלי, בבנק הפועלים בחרו בתמונת הבחורה בעלת פיצול האישיות (או שפע הג’ובים, תחשבו כמה פרוטקציה יש לה) כדי לקשט עמוד מידע שעוסק בשאלת-האמון. באותו הרגע האמון שלי נעלם כליל, התחלתי לחשוד ולתכנן כיצד אעביר את כל הוני לאחסון תחת הבלטות במקום לסמוך על הבנק שמעסיק את האשה בעלת אלף התפקידים. עם העמלות שאני משלם לבנק, והמיסים הנוראיים שאני מקריב מדי חודש למדינה, אני מצפה שהבנקאים והשגרירים יהיו במשרה מלאה, ושיטרחו לרכוש בגדים חדשים במקום ללבוש את אותה חליפה שוב ושוב.
נפשי הרגישה לא ידעה צער על אותה בחורה מוכשרת, שנאלצת לעבוד בשתי משרות קשות ותובעניות, מבלי שתספיק אפילו להחליף את בגדיה ולהתרענן מעט בין לבין. במציאות הכלכלית של ימינו, ולאור המחאה החברתית, החלטתי להביא בפניכם – באופן בלעדי – את סיפורה קורע הלב של ע’ (אות בדויה), שהוא בעצם הסיפור של כולנו.
היא מעבירה קורסים מקוונים במכירות:
עוזרת לאנשים לנסח את קורות החיים שלהם (בכל זאת, הסברה זה המקצוע שלה):
מעבירה סדנאות וחוגי העצמה לנשים:
משלימה הכנסה כאשת כוח אדם בניאגרה:
נותנת שירותים רגישים במיוחד…
מכינה אנשים למבחני TOFEL:
מזייפת את קורות החיים שלה בניסיון למשוך אנשים להונאת אינטרנט מטופשת:
מנסה לתפוס מונית ברומניה (על חשבון משלם המיסים הישראלי?!)
גורסת ניירות רגישים להנאתה:
מעניקה תארים באוניברסיטת פרנסיס-מריון:
כבחורה ערכית, היא עוזרת לחרשים ולקויי שמיעה:
עוסקת ברפואת שיניים (התמחות בכתרים):
ועוד ועוד.
הבחורה הנחמדה הזו מדגימה נקודה מאוד משעשעת, ובו בזמן בעייתית: שימוש בצילומי אילוסטרציה לאתרים רציניים, דוגמת אתר משרד החוץ הישראלי ואתר בנק הפועלים, עלול לעתים לגרום לנזקים חמורים ביותר למותג. העובדה שהיו גולשים שקיבלו את הרושם (המוטעה מהיסוד) שמדובר בשגרירה אמיתית, מראה עד כמה התדמית שאנחנו מייצרים כשאנחנו מקימים אתר אינטרנט היא בעלת-השפעה, ועד כמה מגוחך הכל נראה כשהשטות הזו מתגלה בשיטוט אגבי ברשת.
כלקוח של בנק הפועלים, הגעתי לתמונה הזו לגמרי במקרה. בכל יום אחר, סביר להניח שהייתי מתעלם ממנה, כמו שאני מתעלם בדרך כלל מהצילומים הקלישאתיים של נציגי השירות החייכנים עם המדונה, תמונות המשפחות המחייכות, הסטודנטים המאושרים היושבים על דשא ירוק תחת שמי פוטושופ כחולים. על אנשי העסקים הקופצים באוויר, הנושפת בסביון או לחיצת היד השחוקה – אין מה לדבר בכלל. הצילומים האלו פוגעים בעסקים שמשתמשים בהם. אצל הגולש המנוסה, שביקר באי-אילו אתרים בחייו וניחן בזיכרון טוב לפרטים ופרצופים, הם גורמים לחוסר אמון ומובילים לתחושה שמנסים לרמות אותו. התמונות התקינות פוליטית, שמראות אנשים "לא ישראליים" בעליל, יחד עם צילומים מדי-מהוקצעים של אנשים בפוזות ובשיק שמריח istockphoto מקילומטרים – יוצרות זרוּת וניכור כלפי מוצרים ושירותים ישראליים. וזה לפני שדיברנו על כאב הלב שאנו חשים כשאנחנו נפגשים בע’, הנאלצת לעבוד בלמעלה מ-500 משרות בו זמנית, ועדיין לא מצליחה לממן לעצמה בגדים חדשים.
ולסיום, הנה תמונה שלי עם ע’:
העבודה המתמדת בהצלחה
להשיג הצלחה זה דבר אחד. לשמור עליה – זה כבר משהו אחר לגמרי. בהרצאה מרתקת של ריצ'רד סנט ג'ון הוא מציג את ראיית עולמו על תהליכים פנימיים – רגשיים ומקצועיים – שמניעים אותנו אל עבר ההצלחה ומציע גם כמה טיפים לשימורה לאורך זמן ממושך
27/12
‘הצלחה’ היא לא מקום שאפשר להגיע אליו ולנוח, אלא תהליך מתמיד, שיכול לכלול עבודה קשה, אך גם סיפוק והנאה מרובה. כך אפשר אולי לסכם את תפיסת העולם של ריצ’רד סנט ג’ון, כפי שהוא מציג אותה בהרצאה שלו ב – TED, תפיסת עולם שנולדה לא ממחקר תיאורטי אלא מיזמות עיסקית שלו עצמו ומסע שכלל הצלחה מסחררת, כשלון מהדהד ושוב הצלחה, בדרך הקשה.
ריצ’רד סנט ג’ון עבד קשה כדי להיות הנשיא של חברה מצליחה, אבל ברגע שקלט שהוא מצליח, כל הקסם נעלם, הוא הפסיק להתאמץ, איבד את הכיף בעבודה, התרכז בכסף הגדול שהגיע אליו ולא בפרוייקטים ובלקוחות ובהדרגה, אבל בהתמדה, איבד את כל מה שהיה לו. בדרך חזרה לצמרת, הוא אסף את כל מה שאיבד בדרך, יחד עם תובנות חשובות…
סנט ג’ון מלמד אותנו שני דברים חשובים שאם ניישם אותם אנחנו מסודרים בחיים: הראשון הוא איך משיגים הצלחה, השני הוא איך שומרים עליה.
את הפתרון למשימה הראשונה, השגת הצלחה מתאר סנט ג’ון כצירוף של שמונה תכונות ומוטיבציות: תשוקה למה שאנחנו עושים, עבודה קשה, התמקדות במטרה, יכולת דחיפה עצמית, יכולת להעלות ולפתח רעיונות, בקרה ושיפור עצמי, מחוייבות לשרת את הלקוחות נאמנה והתמדה. אם אתם מרגישים שאתם עובדים עם כל השמונה ברמה יומיומית, כנראה שאתם בדרך הנכונה. אם פעם הייתם כאלה אבל היום איבדתם חלק מהם, כנראה שגם אתם, כמו סנט ג’ון נחתם על זרי הדפנה וגם אתם בדרך ללמוד לקח חשוב.
השראה: משרדים שעושים חשק לעבוד #6
כמדי יום א', הנה עוד כמה משרדים ביתיים שיתנו לכם השראה ויעזרו לכם לסדר ולארגן את סביבת העבודה שלכם עם רעיונות חדשים ונפלאים
25/12
אם אהבתם את סדרת הפוסטים שמביאה את המשרדים הביתיים היפים והמוצלחים ביותר, קבלו עוד כמה משרדים שיתנו לכם השראה.
צילום: Kelly Sue.
צילום: Kelly Sue.
צילום: Kelly Sue.
צילום: Parker Michael Knight.
צילום: blakespot.
צילום: brookscl.
צילום: mkosut.
צילום: priittammets.
צילום: Hélio Costa.
צילום: David 23.
צילום: globochem3x1minus1.
צילום: Fernanda Mancini.
צילום: Fernanda Mancini.
צילום: iamronna.
צילום: iamronna.
השראה: משרדים שעושים חשק לעבוד #5
הפרויקט שיתן לכם השראה ממשיך: קבלו כמה משרדים שעושים חשק לעבוד וגם כמה רעיונות עיצוביים לשדרוג סביבת העבודה הביתית שלכם
18/12
מדי יום א’ אני מביא לכם את המשרדים הביתיים היפים ביותר. הנה המשרדים שבחרתי להציג השבוע, שמציעים מגוון רעיונות, כיווני מחשבה והשראה שתעורר את בלוטות היצירתיות שלכם. תהנו!
צילום: MAZZALIARMADI.IT.
צילום: Daan Roosegaarde.
צילום: Roubicek.
צילום: mtneer_man.
צילום: jonlclark.
צילום: timf.
צילום: smith_pat83.
צילום: Christmas w/a K.
צילום: srboisvert.
צילום: wnstn.
רוצים עוד?
אתר חדש של גוגל יעזור לכם להגשים חלומות
"סקימר" הוא אתר חדש מבית גוגל, שמשמש כרשת חברתית שבה תוכלו לתעד את השאיפות שלכם, להיעזר בחבר'ה כדי להגשים אותן ולהיחשף לעולמם הפנימי של מכריכם מרחבי הרשת. האתר כרגע סגור להרשמה למוזמנים בלבד, אבל יש לי כמה הזמנות בשביל הזריזים שבחבורה. כל הפרטים – בפנים
17/12
בשנים האחרונות אני עוקב בסקרנות אחר המהלכים של גוגל בתחום הרשתות החברתיות. ענקית החיפוש ניסתה להיכנס לתחום בכמה הזדמנויות בעבר, לרוב ללא הצלחה. הפרויקט הגדול האחרון שלה בתחום, גוגל פלוס, זוכה להצלחה מאוד (מאוד) חלקית, למרות שהוא מציע יתרונות רבים על פני רשתות אחרות – דוגמת פייסבוק – והחבר’ה שם עדיין מחפשים את נוסחת הקסם שתעזור להם לכבוש את התחום.
כעת מגיע פרויקט חדש, קצת פחות שאפתני מגוגל+ אבל לא פחות מסקרן, שמזכיר קצת את טוויטר בקצרנות המילולית שלו, ואפילו בצבעוניות הכחלחלה. הכירו את "סקימר" (schemer.com), רשת חברתית שמתמקדת בדבר אחד: השאיפות שלכם.
סקימר הוא אתר פשוט למדי, שמאפשר לגולשים לשתף את העולם בפנטזיות שלהם. מקניית בית, דרך הקמת עסק וטיול מחוף-אל-חוף בארה"ב, זה המקום לחפש השראה לדברים שתרצו לעשות, חלומות שתרצו להגשים ושאיפות שתרצו להשיג לפני שתסיימו את הקילומטרז’ שלכם בעולם. באמצעות חשבון גוגל+ והזמנה תוכלו להיכנס לאתר הסגור (כרגיל אצל גוגל), לראות מה החברים שלכם שואפים לעשות בחיים ולהצטרף בעצמכם לרשימות שונות. האתר מציע גם כלים מבוססי-מיקום – בשלב זה בעיקר לקהל האמריקני – והאפליקציה הסלולרית שלו תעזור לכם להגשים את השאיפות שלכם באמצעות התראות בזמן אמת, ברגע שתהיו בסביבה. למשל: ציינתם שאתם רוצים לאכול את ההמבורגר הכי טוב בטקסס? כשתעברו ליד מסעדת ההמבורגרים שגולשי האתר דרגו כטובה ביותר, תקבלו התראה ותוכלו לסמן V על הפנטזיה הזו שלכם.
בנוסף, סקימר מיישם רעיון ישן למדי, לפיו תרגום השאיפות שלנו למשימות קטנות המופיעות מול העיניים שלנו, יגביר את הצ’אנס שנוכל להגשימן. אם נפרק את השאיפות שלנו לתתי-משימות קטנות, נוכל לבצע בכל פעם קצת, ולקדם את עצמנו אל עבר המטרה. כמו כן, החברים שלנו שכבר מחוברים לרשת יוכלו לפעמים לסייע לנו, כך למשל כשכתבתי שאני רוצה לאפות את פאי הפקאן המושלם, מיד קיבלתי הצעה לעזרה מחברים ומכרים, ואפילו מתכונים שווים במיוחד מאנשים שאיני מכיר. כעת, כשיש לי את המתכון וקצת עזרה מחברים, הפנטזיה האולטימטיבית על הפאי המושלם נראית קרובה ליישום יותר מתמיד.
חשוב לציין שסקימר נמצא בשלב מאוד ראשוני, אבל אם גוגל תשכיל לשלב אותו בגוגל+, ותוסיף לו פיצ’רים חברתיים שיגבירו את החשיפה ויסייעו להגשמת המשימות והמטרות, הפוטנציאל שלו רק יעלה. הוספת לוחות זמנים, כלי שיתוף טובים יותר וכמה שיפורי ממשק קטנם, יכולים בהחלט לשדרג את האתר המדליק הזה ולהפוך אותו – אולי – לרשת חברתית להגשמת חלומות, פנטזיות ושאיפות.
יש לי כמה הזמנות פנויות לשירות, כך שאם אתם רוצים להיכנס למועדון לפני כולם, פשוט לחצו על הלינק ועקבו אחר ההוראות. מספר ההזמנות מוגבל מאוד, אז כדאי למהר. מצטער, ההזמנות נגמרו במהירות. תודה למצטרפים, ולמי שפספס את ההזדמנות, בקרוב יהיו עוד.
אימת השעון הביולוגי
שעון ביולוגי כמו שאון ביולוגי: מתקתק בלי הפסקה ומתנגן אצלנו בראש כמו תקליט שבור. מתי גם אנחנו נהפוך להיות הורים? האם נספיק לנצח את הביולוגיה? נדמה ששכחנו את אחד הלקחים החשובים ביותר שלימד אותנו לואיס קרול: הזמן נשאר קבוע. אנחנו אלו שמשתנים
14/12
אליס: "בארצנו, היית מגיעה, בדרך כלל, למקום אחר, לו רצת מהר מאוד והרבה זמן כמו שרצנו".
המלכה האדומה: "איזו ארץ איטית! כאן, לעומת זאת, עלייך לרוץ הכי מהר שאת יכולה, כדי להישאר באותו המקום. אם את רוצה להגיע למקום אחר, את צריכה לרוץ לפחות פי שניים יותר מהר".
מתוך: "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", לואיס קרול, בתרגום של רנה ליטוין.
הטור השבועי שלי ב-ynet עוסק הפעם בסוגייה כואבת לרבים (רבות?) מאיתנו – המלחמה בשעון הביולוגי ובשאון הנוראי שהוא עלול לעשות בתוכנו. בחרתי להתמקד בספרי "אליס" של לואיס קרול, ובפרט במושג הזמן ובגישה הפילוסופית שאומרת שהזמן נשאר קבוע – אנחנו אלו שמשתנים.
מוזמנים לקרוא, ממש כאן.
תזכורת: שינוי בתקורה עבור עוסק פטור ב-2012
החל ב-1 בינואר משתנה תקורת הרווח השנתי עבור עוסקים פטורים ועוסקים מורשים מ-70 ל-100 אלף ש"ח. זה הזמן להתייעץ עם רו"ח ולהבין מה המשמעות עבורכם, והאם תוכלו לנצל את התקורה החדשה כדי לחסוך כסף וזמן בפעילותכם העסקית
14/12
החל ב-1 בינואר 2012 משתנה תקורת הרווח השנתי עבור עוסקים פטורים ועוסקים מורשים, מ-70 אלף ש"ח כפי שהיה עד כה, ל-100 אלף ש"ח.
המשמעות: יותר עסקים קטנים יכולים להירשם במעמד פטור, ולהימנע מחיובי מע"מ, מה שמשפר משמעותית את יכולות התמרון שלהם בתקופת המשבר הכלכלי הגובר.
אם אתם עונים על הקריטריונים הנ"ל, מומלץ לגשת לרו"ח ולהתייעץ לגבי הפיכה מעוסק מורשה לעוסק פטור. כך תחסכו קצת בהוצאות ובעיקר המון כאבי-ראש הנלווים לחישובי מע"מ למיניהם ולהגשת דו"ח דו-חודשי / חודשי. זה עשוי גם להפוך אתכם לאטרקטיביים יותר עבור חברות משום שלא תחייבו את לקוחותיכם במע"מ.
תזכורת: קיימים שלושה הבדלים עיקריים בין "עוסק פטור" ל"עוסק מורשה" -
- עוסק פטור מרוויח פחות מכ-70 אלף ש"ח בשנה (100 אלף ש"ח ב-2012, זוכרים?), לעומת עוסק מורשה שמרוויח יותר (ללא גבול עליון).
- עוסק פטור אינו גובה מע"מ על שירותיו (וכך יכול להציע מחיר זול יותר ללקוחותיו, או שולי רווח גדולים יותר).
- עוסק פטור מדווח לרשויות המס אחת לשנה, לעומת עוסק מורשה המעביר דיווח חודשי או דו-חודשי, בהתאם לנפח הפעילות.
עוד פרטים על סוגי המסגרות לרישום עסק בפוסט "הקמת עסק חדש: עוסק פטור, מורשה או תאגיד". אולי תתעניינו גם ב"עשרה טיפים לסיום מוצלח של 2011", במאמר המתאר את הדרך להכין תוכנית עבודה לשנת 2012, או במדריכים נוספים שתוכלו למצוא בארכיון הבלוג.
נובמבר 2011: עליה בביטחון עסקים קטנים
בנובמבר 2011 נרשמה עליה ב"מדד האופטימיות" של עסקים קטנים בארה"ב. דווקא בתקופה של משבר כלכלי הולך ומחריף הופכים העסקים הקטנים לאטרקטיביים יותר מתמיד, וכלכלנים רבים מאמינים כי עסקים קטנים יהיו קרש ההצלה של הכלכלה הקורסת ב-2012. כל הסיבות – בפוסט הבא
14/12
"אינדקס האופטימיות (NFIB)" של עסקים עצמאיים מראה עליה בביטחון של עסקים קטנים ועצמאיים במהלך נובמבר 2011. הסקר הקיף 780 בעלי עסקים קטנים בארה"ב, והציג שיפור משמעותי בתחושת הביטחון והאופטימיות לעומת החודשים האחרונים. במדד הכולל נרשמה עליה של 1.2 אחוזים לעומת החודש הקודם, ומדד האופטימיות הגיע לרמה הגבוהה ביותר מאז חודש פברואר השנה. להורדת הדו"ח המלא (בפורמט PDF) – לחצו כאן, לצפיה בתקציר הנתונים לחצו כאן.
מבין עשרה מדדים המחושבים באינדקס, בשבעה נרשמה מגמת עליה, במדד אחד – תוכניות להגדלת המלאי – נרשמה יציבות ביחס לחודש הקודם, ואילו בשני תחומים נרשמה ירידה ביחס לאוקטובר: הקטנת המלאי הכולל ודפוסי הרווח הצפויים. נתונים אלו אמנם צנועים למדי, אך הם מרשימים בהתחשב במיתון הכבד ובקשיים הכלכליים הפוקדים את העולם. בעלי העסקים ציינו כי הם שוקלים את הרחבת הפעילות העסקית שלהם, בודקים אפשרויות לשכור עובדים חדשים ומעריכים כי עכשיו הזמן הטוב להתרחבות. דווקא בתקופה של משבר כלכלי קיצוני, העסקים הקטנים מפגינים יכולת תמרון והתמודדות רבה יותר מאשר עסקים גדולים, ונראה שהם כשירים יותר להתמודד בהצלחה עם שינויים עסקיים תכופים וזריזים הנדרשים במיוחד בתקופת משבר.
שנת 2012 צפויה להיות מורכבת לא פחות מהשנה החולפת, ויש החוזים את התעמקות המשבר והתרחבותו. שלשום החליט הסנאט האמריקני על הגדלת תוכנית המחקר והסיוע לעסקים קטנים, במטרה לעודד יזמויות פרטיות ולסייע להתפתחות עסקים קטנים ובינוניים. עם פרוץ המשבר הכלכלי בארה"ב הופנתה תשומת הלב לכיוונם של עסקים קטנים, שלפי הערכות יכולים לשפר את מצב הכלכלה ולספק מקומות תעסוקה לאנשים רבים המוצאים עצמם מחוץ למעגל התעסוקה בשל שורת הקיצוצים הנרחבת שעורכות חברות רבות במטרה להתמודד עם המשבר.
השראה: משרדים שעושים חשק לעבוד #4
עם קצת רצון וקצת יכולת, גם אתם יכולים לסדר לעצמכם משרד ביתי מושלם שיתאים בדיוק לצרכים ולטעם שלכם. הנה עוד משרדים ביתיים שיעשו לכם חשק להתחיל לעבוד
13/12
פרויקט "משרדים שעושים חשק לעבוד" ממשיך, וגם הפעם אספתי לכם כמה משרדים נפלאים שיעשו לכם חשק לעבוד מהבית. מוכנים?
פינת העבודה הקטנה והמקסימה הזו חוגגת את הווינטג’ בצורה מושלמת. ריהוט משוחזר שלקחתם מסבתא או מצאתם זרוק ברחוב, יכול להפוך להיות מקור השראה בלתי-נדלה עבור המשרד הביתי שלכם. צילום: pink.polka.
גם במשרד הביתי הזה, רהיטים ואקססוריז שיצאו מהמחסן והושאלו (לתמיד?) מיתר חדרי הבית, מצטרפים יחד כדי ליצור חדר אדמדם ונעים שמשקיף אל נוף עירוני מעורר מחשבה. צילום: Sarah_Ackerman.
לא כולנו יכולים להקדיש חדר שלם עבור המשרד הביתי שלנו. במקרה כזה, מכתבה נפתחת שמוצבת בחדר השינה שלנו יכולה להיות סביבת עבודה ניידת וגמישה מספיק כדי לא להפריע ליתר הפעילויות שנעשה בחדר. רק אל תשכחו לכבות את האור! צילום: etagwerker.
אם יש בבית ילדים שמתרוצצים ומשחקים, אפשר לשלב גם אותם בסביבת העבודה הרב-שימושית שלכם. שפע שטחי איחסון, ספה גדולה שבה יוכלו לשבת, לשחק ולראות טלוויזיה, מדפי ספרים ומשחקים, מתלה למחבטי הבייסבול והגיטרה וצילומים על הקירות ייתנו למרחב הזה את הטאץ’ הביתי והמשפחתי הכל כך נעים שרבים מאיתנו מתגעגעים אליו במשרד. צילום: torres21.
אחד הדברים הגדולים בעבודה מהבית הוא היכולת לשים לב לפרטים הקטנים. האקססוריז האישיים שתפזרו בחלל העבודה שלכם יכולים לעשות את כל ההבדל ולהעלות חיוך על פניו של כל מי שייכנס למשרד שלכם.
צילומים: 
לרוב נרצה שהמשרד הביתי שלנו ישקף את מה שאנחנו עושים, את התחביבים שלנו ואת העולם הפנימי שמאפיין אותנו. כך לדוגמה המשרד היפה הזה אומר לנו במבט חטוף שבעליו עוסקים בתכשיטים ואקססוריז לאופנה. צילום: Burrs & Berries.
המשרד הביתי הזה מזמין עבודה בצוותא, אבל מה שמיוחד בו הוא הבחירה במבנה עץ בצורה לא שגרתית, הנמצא בחצר הבית.
צד אחד משמש למנוחה והירגעות ומצוייד בספה נפתחת למיטה, ואילו החלק השני (בצילום הראשון) משמש לעבודה. צילומים: philcampbell.
גם המשרד הזה משחק על יחסי פנים-וחוץ בעיצוב ובשימוש בחומרים אורגניים וצבעים טבעיים, וגם בחלונות העליונים המכניסים פנימה את אור השמש הנעים. צילום: Jeremy Levine Design.
אני ממליץ בחום להוסיף למשרד הביתי שלכם כמה ספות שייאפשרו לאורחים לשבת בנעימים. כך נוח יותר לנהל פגישות, לשבור את הדיסטנס של ישיבה פורמלית סביב שולחן המשרד שלכם, ולשמור על אווירה הרבה יותר נעימה ומזמינה. צילום: chrismeller.
ומה עושים כשהעסק גדל, וצריך להכניס עוד ציוד לחלל מצומצם? שימוש בגבהים משתנים יכול להוריד מהעומס הכולל של החדר ולתת לכם רווחה זמנית עד שתעברו למשרד גדול יותר. מה שכן, כדאי לשקול להיפטר מהמסך הישן והענק ולהחליף אותו בצג שטוח ומודרני… צילום: diomedenet.
אין לכם כסף לחדר נפרד ואפילו לא עבור הציוד והריהוט? אין בעיה. אספו ריהוט מיותר מבני משפחה, חברים, מכרים ושכנים, וסדרו לעצמכם פינה מינימליסטית אך נוחה. דבר אחד בטוח: תהנו לעבוד שם לא פחות מאשר במשרד הרגיל והאפרורי שלכם. צילום: waferboard.
במקרים מסוימים, תוכלו לתת תחושה של בחוץ גם כשאתם בפנים, או להיפך. כל מה שאתם צריכים זה המון יצירתיות וטיפת מוטיבציה. צילום: M. Johansson.
עד מהרה תגלו שעבודה מהבית נוחה מאין-כמוה, אבל לפעמים היא מזמינה בעיות וגורמת לכם לשכוח שאתם עדיין יצורים חברתיים. אמנם יש משהו מאוד מהנה בעבודה בפיג’מה (או בתחתונים…) אבל מדי פעם כדאי שתשמרו על קשר עם העולם החיצון, תזמינו מבקרים אליכם למשרד או תצאו החוצה אל אור השמש, אחרת אתם עלולים להגיע לסיטואציות מאוד לא נעימות. צילום: CJ Sorg.
רוצים עוד?
פרויקט חדר העבודה של קוראת הבלוג יפעת גיא
כשסוציולוג, פסיכולוג וכלכלן נפגשים לקפה
מדוע כוס קפה שעולה לסטארבאקס 40 סנט נמכרת בדולר? מדוע מלמדים אותנו להכפיל את העלות ב-3 כדי לקבוע מחיר למוצר/שירות, ולמה זה כל כך מסוכן לפעמים? מהי שיטת המכירות הטובה ביותר? מה יש למחקר התרבות – המשלב בין סוציולוגיה לפסיכולוגיה – לומר לנו על העניין? ואיך לעזאזל קשורה זהבה (ההיא עם הדובים) לכל הסיפור? סדרת פוסטים חדשה מחפשת תשובות לשאלות האלו – ועוד רבות אחרות
11/12
כששואלים אותי מדוע בחרתי במסלול האקדמי של מחקר התרבות, תחום שנחשב בעיני רבים ללא רווחי, אולי אפילו מיותר, אני אומר שזה מעניין אותי. רוב האנשים מקשים, ושואלים איך זה שלא העדפתי ללמוד משהו "שימושי", ש"אפשר לעשות איתו משהו". צורת החשיבה הזו תמיד מפליאה אותי, כי לא ברור לי איך אנשים מניחים באופן אוטומטי שבקרב המדומיין בין "מעניין" ל"שימושי", הפונקציונליות היא זו שמנצחת.
אחת התובנות המרכזיות שהשגתי במהלך לימודיי היא ההכרה בכך שלמרות שכולנו מרגישים מיוחדים, איש איש בדרכו, האמת היא שאנחנו בסך הכל לומדים, מפנימים ומבצעים מערכות כללים וערכים שמקורן בארגז הכלים התרבותי שלנו. על פי רוב, החשיבה הרציונלית היא זו שמניעה את התרבות המודרנית-מערבית שבה אנו חיים, היא הכלי המרכזי באותו ארגז כלים וירטואלי, ואותה אנחנו מפעילים בסיטואציות יומיומיות. למרות שאי אפשר לבטל את מקומם של הרגש והפסיכולוגיה בתהליך קבלת ההחלטות שלנו, אנחנו מעדיפים להאמין שאנחנו חושבים ומחליטים על בסיס עובדות אובייקטיביות, ובמקום להכיר בכך שקיבלנו החלטה ממקום רגשי, נעדיף למצוא את הדרך לעטוף אותה ברציונליזציה.
עובדה זו משחקת לידיהם של העוסקים במסחר. כך למשל, אנחנו עשויים להתפתות לקנות חולצת מותג יקרה, בשל ההון הסימבולי הנלווה לה, כמו הפגנת מעמד, יוקרה, קבוצת השתייכות חברתית (רצוי גבוהה מזו שאליה אנו משתייכים באמת). לכל מי שרק יסכים לשמוע נספר שהמותג הזה הוא "אמין", שיש הבדל משמעותי בין בגדים ממותגים לבין "סתם", ושאנחנו לא מסוג האנשים שהולכים עם לוגו המותג כשלט חוצות ועוד מוכנים לשלם על זה המון כסף, זו פשוט ההחלטה הנכונה והנבונה. המושכלת. כשמדובר במותגי אופנה, למשל, הפרסום מתמקד במה האדם הלובש את המותג משדר החוצה: שמחה, מיניות, נעורים, פריצת מסגרות, הליכה נגד הזרם. כל מה שרלוונטי לתקופה, טרנדי ואופנתי. די לצפות בדו"חות הכספים של בתי האופנה המובילים בעולם, כדי להבין שהמחיר שרוב האנשים יסכימו לשלם על המושגים האמורפיים והסימבוליים האלו יהיה מדהים בהיקפו. כמה אנחנו מוכנים להוציא כדי לעטות על עצמנו מסמלים, כדי להיות חלק מקונספט שיווקי.
לפעמים נפגוש בנודניק התורן שיציג בפנינו טיעונים כמו "למה חולצה שעולה 80 סנט צריכה להימכר לצרכן ב-100 דולר", יספר לנו על הזוועות בבתי-החרושת במדינות העולם השלישי או יראה שחברת האופנה החביבה עלינו מוציאה 95% מכלל התקציב שלה על פרסום, ורק 5% (!) על ייצור ותפעול. הנאחס הזה יעצבן אותנו, כי הוא ינסה לשבור משהו מאוד בסיסי בנו ובראיית עולמנו. אם לא נצליח לנמק את עמדתנו מספיק טוב, או אם הקרציה ישלוף נתון שקצת יבלבל אותנו, נמהר להגיב באופן אמוציונלי, אולי אפילו נסער. הסיבה פשוטה למדי: כשהרציונל מתרסק לנו מול העיניים, הרגש נכנס לפעולה ויוצא למלחמה. עד כדי כך שני הכוחות האישיותיים האלו שלובים. כשמכניסים גורם חדש למשחק הבינאישי, רובנו שוברים את הכלים ויוצאים מהמגרש.
יש נושאים טעונים פחות, עליהם נסכים להתלונן. מחירי הפופקורן בבתי הקולנוע, למשל, או מחירו של אספרסו בבית הקפה החביב עלינו. קראו את המשך הרשימה »
