איך לעבור את המצלמה ולהישאר בחיים?

עושים עליכם אייטם? הצלחתם להשתחל לתכנית טלוויזיה וזאת הפעם הראשונה? יש כאלה שיגידו לכם "תשכחו שיש מצלמה". להקשיב להם, יכולה להיות הטעות האחרונה שתעשו בטלוויזיה. מייקל אמיר מציג מספר עצות שיכולות לעזור לכם לעבור בשלום את העדשה, גם אם אף פעם לא ראיתם את עצמכם במרכז הפריים

איך להתנהג באולפן טלוויזיה

באחד הפוסטים הקודמים שפורסמו כאן, נתנה העיתונאית ואשת התוכן מרינה קיגל טיפים שיעזרו לכם להגיע לתוכניות הטלוויזיה וכדי להשיג זמן חשיפה במדיה. אבל אחרי שקבעתם וסגרתם על תוכנית, יש כמה דברים שחשוב מאוד לדעת, כדי לעבור מצלמה בצורה טובה, נעימה ואפקטיבית עבור העסק שלכם ועצמכם. במאמר זה, מביא איש התקשורת והפרסום מייקל אמיר את הטיפים החשובים לקראת הופעה בטלוויזיה.

איזו התרגשות, זה הולך לקרות.

כולם מתרגשים בפעם הראשונה מול המצלמה, וגם בפעמים אחרות.
מי שאומר שלא, משקר.
השאלה היא פשוט באיזה סוג של התרגשות מדובר.
אם תגיעו מוכנים היטב לנושא שלכם, אין באמת סיבה לפחד.
הביאו אתכם לתוכנית כי מאמינים שיש לכם משהו חשוב או מעניין להגיד, כל מה שנשאר לכם, זה באמת למכור את זה כמעניין. אם תתקעו, המראיין או המנחה יעזרו לכם,  אבל אם באמת תתכוננו, תתרגלו קצת על יבש, ברגע האמת תהיו חדים ומדויקים עם המסרים ועל המטרות שלכם.

כל מה שנשאר זאת ההתרגשות מהחוויה. הסוד הוא, שהמצלמה לא קולטת את ההתרגשות שלכם לרוב, גם אם אתם חוששים שאיש הסאונד הולך להתחרש בגלל איך שהלב שלכם דופק.

נתחיל ביסודות – אז מה לובשים?

האמת שכדאי להתחיל ממה לא ללבוש, כי זה כבר מצמצם את האופציות.

אל תבחרו בדוגמאות מפוספסות, מנוקדות ומקושקשות הגורמות לתמונה לרצד. כחול וירוק הם צבעים שהטלוויזיה משתמשת בהם כרקע, על מנת לשתול מאוחר יותר במקומו רקע אחר. לכן, לבישת הצבעים האלה תגרום לכם להיבלע ברקע, ולא יתנו לכם להצטלם איתם. אם אתם לא בטוחים אם יש מסך ירוק או כחול בתוכנית שלכם, אל תיקחו את הצ'אנס ובחרו בצבעים אחרים.

הערת שיער, בעיקר לנשים אבל גם לגברים עם שיער ארוך. במידה ואכן מצלמים על מסך ירוק או כחול, כדאי לזכור שתלתלים ו"שוונצים" למיניהם, לא נחתכים טוב בעריכה הדיגיטלית לאחר מכן, ומפריעים לאחידות התמונה. רצוי לבוא עם שיער חלק, או אסוף באופן מסודר – אבל מה שחשוב למצלמה הוא שלשיער יהיה מראה אחיד ומלא, ללא "חורים" שהמסך יכול להיראות דרכם (לא במקרה, רוב מגישות הטלוויזיה הן בעלות שיער חלק או מוחלק).
ועוד משהו לנשים על הדרך, לגבי האיפור, אם אתן לא יודעות להתאפר ספציפית למצלמת טלוויזיה, הניחו למאפרת באולפן לעשות מה שהיא יודעת הכי טוב. בשביל זה היא שם.

אז מה כן לובשים?

בגדים בצבעים עזים ואחידים, תמיד בולטים יותר לעין. במיוחד על מסך דיגיטלי.
בגדים בצבעים עדינים וניטרליים, יכולים לגרום לכם לבלוט פחות ואפילו קצת להיבלע.
כמובן שאם אתם יודעים את העיצוב של האולפן בו תשבו, מצפיה מוקדמת בתוכנית, תוכלו להתאים את צבע הבגדים שלכם טוב יותר. לא כדי להתאים לריהוט, אלא כדי לדעת מה ללבוש כדי לבלוט על המסך.
בכל מקרה, תמיד כדאי להגיע לאולפן עם 2-3 אופציות לבוש (לפחות חולצה), ולהעזר בהפקה לבחירה מדויקת.

ביום הצילומים עצמו

חשוב מאוד שתגיעו בזמן, כלומר, תקדימו. ימי צילומים מתוכננים לרוב בקפידה רבה. ממש דקה לדקה. זמן אולפן עולה הרבה כסף, ולכן מחייב התנהלות יעילה ומתוקתקת.

אל תהיו דיוות, אל תדפקו איחור אופנתי, את אף אחד לא מעניינים התירוצים או הסיבות שלכם לאיחור. אתם מגיעים לסרט נע, וככל שתשתלבו בו יותר חלק, כך הוא יעריך את זה יותר.

כשהגעתם למקום, גשו לאחראית ההפקה והודיעו שהגעתם, קבלו תור לאיפור/שיער אם יש וצריך (גם גברים צריכים לפחות מעט איפור בטלוויזיה) והמתינו לתורכם להיכנס לאולפן. השהייה בחדר ההמתנה לצילומים היא זמן נהדר לחזור על המסרים והמטרות שלכם לאייטם ולנטוורקינג, היכרות עם מרואיינים אחרים, או גורמי הפקה שאינכם מפריעים להם כרגע.

בהיכנסכם לאולפן, היכנסו בשקט – וודאו שהנייד שלכם מושתק לחלוטין. בהרבה תוכניות טלוויזיה, אפילו לא עוצרים את הצילום תוך כדי התחלפות המרואיינים, אז שימו לב להנחיות של אנשי האולפן ומלאו אותן במדויק.

קחו אוויר, תיכף זה מתחיל. אקשן.
(לא באמת אומרים את זה, תגידו לעצמכם בראש ותחייכו).

עם הפנים למצלמה

חיוך זאת קלישאה, אבל היא עובדת. יכול להיות שגעתם לדבר על נושא רציני, אבל זה לא אומר שכשאתם מתיישבים ומציגים אתכם אסור לכם לחייך. למעשה, ככל שתחייכו יותר, ככה תמשכו יותר אנשים להקשיב ולצפות. חיוך אמיתי, גורם לאנשים לנינוחות מול המסך.

זכרו שהמצלמה מסוגלת לעקוב גם אחרי ניואנסים קטנים בפנים שלכם, אי אפשר לדעת איזה רגע ואיזו תגובה שלכם תיכנס בעריכה, אז שימרו על הבעה רגועה, קשובה, עניינית, מכבדת ומחוייכת עד כמה שנושא מרשה. ככל שתביעו יותר רגשות, במנעד רחב יותר, המצלמה תמצא בכם יותר עניין, אבל שימו לב להיות בשליטה עד כמה שאפשר, ולא להגזים. הגזמה גורמת לאנשים להתרחק.

במילים אחרות, תהיו אותנטיים, אבל זכרו שכל מה שאתם עושים ומביעים, מצולם.

צילום גוף

בזמן שאתם יושבים ומדברים, גם הגוף שלכם מדבר עם המצלמה. הוא מביע את מידת הביטחון שלכם בדברים שאתם אומרים, ואת המצב הרגשי שאתם נמצאים בו.

כדי לשדר ביטחון מול המצלמה, השתדלו לשבת זקוף. רוב האולפנים שמים כריות במיוחד בשביל לאפשר לכם את זה, כי הספות בעיקר מצטלמות יפה אבל לא באמת נוחות. אתם לא צריכים לשבת כמו בכיתה, אבל גב זקוף וראש מורם – מומלץ.

השתדלו לא לשבת "רגל על רגל", אלה לשמור על רגליים מקבילות, בישיבה נוחה. ישיבה בפיסוק, אגב, מביעה לפעמים ביטחון עצמי מוגזם ונוחות יתר.

שימו לב שאתם לא שקועים בכורסא, או מתכנסים מידי לתוך עצמכם.

מה עושים עם הידיים?

אם אתם מאלה שמביעים הרבה עם הידיים, אל תמנעו מכך. עם זאת, כדאי לא להגזים, ושימו לב שאינכם מפריעים לסאונד כי אתם טופחים על המיקרופון המוסתר בחולצתכם (מניסיון אישי), אבל סה"כ – רגשות ולהט מעידים על כוונה והתלהבות ממה שאתם מדברים עליו.

אם אתם לא משתמשים בידיכם בדרך כלל כאשר אתם מדברים, מצאו לידיים מקום שלב ונוח. לצד הגוף.

שימו לב ששילוב ידיים על החזה משדר סגירות וריחוק, ופכירת אצבעות מייצגת לחץ או כעס.

אתם תמיד יכולים לאחוז באחת מכוסות המים שנמצאות על השולחן, אבל שימו לב כיצד אתם אוחזים בכוס, למשל, אם הידיים שלכם רועדות, לא מומלץ.

שקט, מצלמים

ברוב התכניות תוכלו להתחיל לדבר רק אחרי שיציגו אתכם ויפנו אליכם המנחים. זה לא אומר שלא מצלמים אתכם עד אז, או אחרי שסיימתם לדבר. הניחו שהמצלמה כל הזמן עליכם, כי אינכם יכולים לדעת מה יכנס בעריכה.

האמת, שאם תראו קשב בזמן שאחרים מדברים, ותגיבו אליהם ריגשית באופן לא מילולי, הבימאי ישתמש בכם יותר. (זה נקרא "ריאקשנז"), רק שימו לב לא להגזים, ובמיוחד לא לזייף. פשוט לזכור, איזה תגובות לעצור, ולאילו לתת לפגוש את המצלמה.

מודעות. זה כל הסיפור.

הכל על הקול

אולי יפליא אתכם לקרוא, אך חשוב יותר ממה שתגידו, הוא הטון שתדברו בו. הטון משקף את הרגש שלכם כלפי הנאמר, והאוזן האנושית למדה לחבב טונים מסויימים, בזמן שטונים אחרים גורמים לה להתרחק ולהתנתק.
תמיד נעדיף דיבור שוטף על דיבור קטוע, תמיד נעדיף להקשיב למישהו שמתרגש ממה שהוא מדבר עליו, באמת מתרגש. נעדיף להקשיב למישהו שמדבר בביטחון.

שימו נקודות בסוף המשפטים שלכם.
שימו לב שאתם לא עולים לטונים גבוהים וצורמים מידי. אל תצעקו, יש עליכם מיקרופון, אבל אל תלחשו או תדברו חלש.
דברו דיבור מלא.
שימו לב לדיקציה שלכם, בעיקר לסיומות של מילים.
הקפידו על קצב הדיבור שלכם, זכרו שהמטרה שלכם היא שכמה שיותר אנשים יוכלו לעקוב אחרי דבריכם.
שימו לב שאתם לא עוברים לטון "מכירתי", בשום מצב.
הטון הזה גורם לצופים להתנתק, וגם ההפקה לא תאהב את זה אם מה שהם מציגים כתוכן, הופך פתאום לתוכן שיווקי גס.

השתדלו לא לקטוע או להפריע למנחה או למרואיין אחר בזמן שהם מדברים. מעבר לגסות רוח, מול המצלמה זה נחשב "גנבת פוקוס", ולא מסתכלים על זה באהדה.
דברו עם המנחה בגובה העיניים.

יתכן והמנחים יכוונו אתכם להשתמש בשפה פשוטה יותר ממה שאתם רגילים, במיוחד בתחום שלכם – השתדלו לדבר פשוט. זכרו שהרבה מהתוכניות האלה פונות למכנה המשותף הרחב, ולכן הפשטות עוזרת לכל סוגי האנשים שצופים בתוכנית להבין את השיח.

מה כבר נגמר?

הזמן מול מצלמה לא מרגיש כמו זמן רגיל. אם האייטם שלכם 5 דקות, או חצי שעה – אלה לא הזמנים שתחושו כשתצטלמו. לרוב זה מרגיש כאילו זה טס.

שימו לב לצאת בשקט כמו שנכנסתם, כי רוב הסיכויים שממשיכים לצלם על "הסרט הנע". שוב, זה לא הזמן להפריע לצוות או למנחה, בשביל תמונות למשל, אבל אם יש מישהו לדבר איתו אתם יכולים לשאול בעדינות אם זה אפשרי.

אל תתווכחו אם לא.

השאירו טעם טוב, אל תחזרו להיות "מעריצים" שניה אחרי שצילמתם אייטם מקצועי.

אתם יכולים לבקש את האייטם שלכם, שכמובן ישלח אחרי שהתוכנית תעלה לאוויר. אבל האמת היא, שכמעט כל התוכניות אם לא כולן משודרות היום ברשת ובאתרים שלהן תוכלו למצוא את התוכנית ואת האייטם שלכם, בקלות.

אגב, אם אתם מרגישים רעבים או מותשים אחרי הצילומים, אל תתפלאו – המצלמה דורשת אנרגיה אחרת משיחה בחיים האמיתיים. הרשו לעצמכם לשבת רגע, לצבור כוחות ולהתרענן.

האמת העירומה

זכרו, וזה אולי הולך לכאוב, אבל זאת האמת הברוטלית:
רוב האנשים לא יזכרו מה אמרתם.
הם כן יזכרו איך עברתם.

כלומר, בזמן שכל מה שאתם אומרים כתוכן חשוב מאוד, ולכן כדאי להגיע עם מסרים מחודדים ומדוייקים ועם מטרות ברורות משלכם לגבי האייטם, הרבה הרבה יותר חשוב איזה רגש אנשים יזכרו אליכם.

אם גרמתם להם להרגיש נוח או ההיפך, עוררתם אצלם אי-נוחות, אם עוררתם בהם השראה, אם הפחדתם אותם או הלחצתם אותם, עוררתם בהם ביטחון, או גרמתם להם להתאהב בכם לחלוטין.

הם יזכרו אם הייתם רהוטים, ברורים ומדויקים – למרות שהם לא יזכרו או ידעו לצטט דברים שאמרתם.
זה הרגש שלהם זוכר.
זה הרושם שעשיתם.
הרושם הזה, הוא הסיבה שכדאי להגיע מוכנים,  ולהמשיך ללמוד ולהשתכלל בהתאמה לפורמטים השונים שמציעה הטלוויזיה. זה משחק די מורכב, אך מאוד קל להשתפר בו, לגמרי שווה את זה. לפחות בעיניי.

 

מייקל אמיר הוא קופירייטר ואסטרטג תוכן.

מאמרים מומלצים עבורכם

אל תפספסו אף מדריך!

הרשמו כעת לרשימת התפוצה של כאן עובדים בכיף ותוכלו לקבל עדכונים על כתבות, מאמרים, מדריכים וטיפים לניהול העסק העצמאי, מסחר אלקטרוני, חנויות אונליין ועוד.
כתובת אימייל
פרטיכם ישארו חסויים במערכת