הנעה בהנאה: מחסומים וזרזים רגשיים

מדוע החרדה עשויה לפעמים לעזור לנו ואיך יודעים אם המינון שלה מתאים? מהי הסקרנות וכיצד נוכל לעודד אותה? האם ההישגיות היא יתרון או חיסרון? איך נשיג "זרימה" ומה היא מספרת לנו על עצמנו? כתבה חמישית בסדרה

מוטיבציה
כשיצאנו יחד למסע בחיפוש אחר מקורותיה של המוטיבציה, התוודענו תחילה למושג החמקמק הזה, למדנו על מקורו הפנימי והחיצוני, על מיקוד השליטה ועל מדרג הצרכים של מאסלו שיכול לייצר עבורנו "מפת דרכים" להצלחה. כעת הגיע הזמן לגעת באחד הנושאים החשובים ביותר לכולנו: הרגשות שלנו, שלעתים מסייעים לנו בדרכנו ולפעמים מכניסים לנו מקל בגלגלים.

חרדה

החרדה מופיעה אצל רוב בני האדם כחלק ממנגנון הגנה טבעי ופיזיולוגי, המשפר את הזהירות ומעודד חשיבה מקדימה והערכת סיכונים וסכנות. מדובר בעניין אבולוציוני גרידא, המוטבע עמוק בקוד הגנטי שלנו אך מושפע, בין היתר, מגורמים סביבתיים והתפתחותיים. במילים אחרות: לכולנו יש את מנגנון החרדה, אבל כל אחד מאיתנו מפרש אותו בדרך אחרת ומושפע ממנו בצורה שונה.

הרצון להפחית חרדות ולהקטין אותן הוא אחד מהדחפים הבסיסיים והחזקים ונחשב לגורם הנעה פנימי המושפע מגורמים חיצוניים, כך שצמצום החרדה הוא למעשה תהליך הנעה ראשון במעלה. כאשר אדם חרד מדבר מסוים (לדוגמה, חרדה מפני כישלון עסקי לפני יציאה לדרך עצמאית), הוא עשוי להתעורר לפעולה: להשקיע זמן ומשאבים באיסוף מידע, למידת הנושא, ביסוס קשרים עסקיים ויצירת תשתית כלכלית שתיתן לו יציבות רבה יותר לאורך זמן.

לעומת זאת, אצל אנשים מסוימים, רמת החרדה עשויה לגבור ולהגיע לעוצמות גבוהות מדי, עד כדי הפרעה לתפקוד היומיומי ולפגיעה באורח החיים. אך גם כשאיננו סובלים ממצבי חרדה תמידיים או הפרעות חרדה כאלו ואחרות, אנחנו בהחלט עשויים למצוא את עצמנו נמנעים מפעילות שעשויה לסכן אותנו כחלק מההתגוננות מפני החרדה עצמה. זהו תהליך מעגלי שלעתים מציל אותנו מהתנהגות עסקית מסוכנת, ולעתים מקבע אותנו בדפוסי פעולה ששוחקים אותנו ולא מתאימים לרמתנו ולרצונותינו.

באמצעות דיאלוג עם איש מקצוע בתחום הליווי והייעוץ העסקי, תוכלו להעריך בצורה די טובה את סיכויי ההצלחה ואת סיכוני הכישלון שלכם, ועל ידי כך להפחית ברמת החרדה. במידה רבה, השגת ידע רב ביותר ויצירת רשת ביטחון ותוכנית עבודה מסודרת, יקטינו משמעותית את מקומה של החרדה בחייכם ובו בזמן יתנו לה מקום ולא יפסלו אותה בביטחון שווא שיסכן אתכם.

סקרנות

סקרנות היא דחף ראשוני לגירויים חדשים ובלתי-מוכרים. זהו הדחף הבסיסי ביותר לתהליכי למידה, ואצל אנשים רבים זהו אחד מגורמי ההנעה המרכזיים. מחקרים הראו נוכחותה של סקרנות במידה זו או אחרת כמעט אצל כל בעלי-החיים. זוהי תכונה פנימית, אותה מסבירים בדרך כלל כרצון לשמור על הומאוסטזיס – מצב של שיווי משקל בתודעה, בתפיסה ובידע לסביבה בה אנו חיים.

חוקרים רבים ניסו להסביר את תופעת הסקרנות, באמצעות שורה של תיאוריות. התיאוריה הביולוגית גורסת כי מדובר בתכונה גנטית, שיחד עם כמות הגירויים להם נחשף התינוק בילדותו, קובעות את מידת הסקרנות שלו בעתיד. תיאוריית אי-ההתאמה, מנגד, גורסת כי הסקרנות באה לצמצם את הפער בין הידוע לבלתי-ידוע, באמצעות גישוש וגישור על פערים. ישנם חוקרים הטוענים כי הסקרנות עוזרת להפחתת החרדה, באמצעות מנגנונים של ציפייה ודריכות לקראת העתיד.

עידוד הסקרנות היא עניין חשוב, בעיניי. למדתי שאנשים סקרנים הם יזמים טובים יותר, משום שהם ששים ללמוד דברים חדשים, להשכיל, להרחיב את אופקיהם ולחזות מראש מכשולים (ואף למצוא פתרונות לפני שהצרות פוקדות אותם). כך, הם מוכנים למעשה למנעד רחב מאוד של קשיים בדרך, ומרגישים בטוחים מספיק להתקדם בתהליך באופן הדרגתי ויציב לאורך זמן.

זרימה

פעמים רבות אנו שואבים הנאה רבה מעצם עשייתה של פעולה מסוימת, יותר מאשר מהתוצר המוגמר. תופעה זו מוכרת לאנושות מזה מאות שנים, וישנם תחביבים רבים המתבססים על הזרימה ועושים שימוש בהנאה מהפעולה עצמה. אדם השקוע בתהליך מסוים עד רמה של זרימה גבוהה, שקוע בו עד כדי כך שאינו שם לב מה השעה, מתעלם מצרכים פיזיים אחרים (שוכח לאכול, ללכת לשירותים) ומנטרל את ההפרעות מהסביבה. יש הטוענים כי הזרימה אופיינית לחוקרים ואנשי מדע, השוקעים במספרים ונתונים ולעתים מאבדים את הקשר למציאות ומימד הזמן במהלך עבודתם.

באופן טבעי אנחנו שואפים לזרימה, ומשיגים אותה כאשר האתגר עמו אנחנו מתמודדים תואם את היכולות שלנו. אם היכולות שלנו גבוהות והאתגרים נמוכים, נשתעמם. אם האתגרים גדולים מדי והיכולות שלנו קטנות, נמצא את עצמנו במצב תמידי של חרדה. המצב האידיאלי הוא לשמור על מתאם בין יכולת/אתגר, ואת זה אפשר לעשות באמצעות העברת אתגרים מסוימים לאנשים המנוסים בכך (אני למשל מעביר אתגרים חשבונאיים מורכבים לרואת החשבון שלי) והגברת היכולות שלנו על ידי למידה, חקר וסקרנות.

יזמים שמעמיסים על עצמם את כל הצדדים של ניהול העסק עשויים ליהנות מכך, אך גם להישחק מכך. חבל שתקימו עסק, רק כדי שתמצאו עצמכם עוסקים בביורוקרטיה סביבו. קבלו עזרה והימנעו מתסמונת ה-OMS האופיינית כ"כ לעסקים במצוקה.

הדימוי העצמי

הדימוי העצמי הוא הערך שאדם מייחס לתכונות מסוימות שלו. הוא נבנה על סמך מספר גורמים, יש הטוענים כי הוא נוצר במהלך חמש השנים הראשונות של הילד, על ידי האנשים המשמעותיים בסביבתו. נהוג לראות את התפתחות הדימוי העצמי לפי שלוש דרכים מרכזיות: שיקוף ("אני במראה") – מה שהאדם מאמין שהאחרים חושבים עליו, השוואה חברתית – בחינה של הפרט מול יכולותיהם, הישגיהם ומאפייניהם של האחר, ואמונה פנימית, מנגנון פנימי הנוצר בתהליך ההתפתחות המוקדמת, ושואב את ערכיו מן הסביבה.

לדימוי העצמי השפעה רבה על התנהגותו של אדם. פרט בעל דימוי עצמי נמוך עשוי למנוע מעצמו התנהגויות שונות, גם אם הוא מאוד רוצה בהן. לדוגמה, אדם שיש לו דימוי עצמי נמוך בכל הקשור למראה החיצוני שלו ולתפקודו בתהליך השיווק, יתקשה במכירות, יחשוש מפני התנסויות שליליות וסירוב בתהליך "החיזור" העסקי. לעומתו, אדם בעל דימוי עצמי גבוה יהיה בטוח בעצמו, ויפעל בדרך שונה לגמרי. בשני המקרים, על פי רוב התוצאה מחזקת את התפישה המקדימה ומקבעת אותה. לכן, חשוב לאתר מכשולים כאלו קודם לפעולה, ולמצוא דרכים לעקוף אותם כדי למנוע התנסויות שליליות.

הישגיוּת

גורם נוסף המשפיע מאוד על התנהגותו של האדם ומניע אותה, הוא מידת ההישגיות. הישגיות נגזרת ממספר תתי-גורמים, ובהם:

• רמת השאיפה – הרף אותו מציב האדם לעצמו וההישג המינימלי שהוא קובע לביצוע מטלה מסוימת.

• ציפיות – הציפייה להישג מסוים, בהתחשב בניסיונו בעבר, הערכת היכולת ועוד.

• צורך הישג – דחף פנימי המגדיר את רמת הצטיינות והמצוינות שהאדם קובע לעצמו. על פי ההערכה, צורך ההישג נקבע בשלבים המוקדמים של הילדות (עד גיל 5) והוא מעוצב מגורמים סביבתיים ותורשתיים גם יחד. התעצבותו נקבעת בעיקר לפי מידת העצמאות שניתנה לילד בגיל צעיר (עצמאות גבוהה יוצרת הישגיות גבוהה יותר), והדוגמה האישית שנתונים ההורים. לעתים, דווקא דוגמה אישית שלילית של הורים בלתי-הישגיים, תוביל ליצירת צורך הישג גבוה, ולהפך – צורך הישג גבוה אצל ההורים, יוביל לצורך נמוך יותר אצל הילדים.

המוטיבציה היא נגזרת ישירה של האינטראקציה בין הגורמים הללו. מכלול גורמים אלה מנתב את בני האדם במסדרונות האקדמיה, מקום העבודה, ואף בחייהם הפרטיים ובמערכות היחסים שהם מנהלים. הרף אותו אנו מציבים לעצמנו כמטרה, בין אם בקריירה, בלימודים או בחיים הזוגיים שלנו, הוא זה שדוחף אותנו לפעולה. אנשים בעלי הישגיות גבוהה יציבו לעצמם מטרות עליונות וקשות יותר להשגה, ויתאמצו על מנת להשיגן. זאת, לעומת אנשים בעלי הישגיות נמוכה יותר, שיהיו בעלי שאיפות נמוכות ולכן יצטרכו להתאמץ פחות למימושן, ויגיעו להישגים אחרים.

 

בכתבה הבאה: על הנעה וחברה. כיצד הנורמות משפיעות על ההצלחה (והכישלון) שלנו, מה מקומה של החברה בעיצוב דמותנו וחיינו, וכיצד נוכל להתגבר על מכשולים קיימים או מדומיינים שאנו – ואחרים – שמים בדרכנו אל ההצלחה?

קרדיט תמונות: Jan Smith, CC BY 2.0

הצטרפו לתפוצה

הרשמו כעת לרשימת התפוצה של כאן עובדים בכיף ותוכלו לקבל עדכונים על כתבות, מאמרים, מדריכים וטיפים לניהול העסק העצמאי, מסחר אלקטרוני, חנויות אונליין ועוד.
כתובת אימייל

מאמרים מומלצים עבורכם

אל תפספסו אף מדריך!

הרשמו כעת לרשימת התפוצה של כאן עובדים בכיף ותוכלו לקבל עדכונים על כתבות, מאמרים, מדריכים וטיפים לניהול העסק העצמאי, מסחר אלקטרוני, חנויות אונליין ועוד.
כתובת אימייל
פרטיכם ישארו חסויים במערכת

הצטרפו לתפוצה

כתובת אימייל