משמרת לילה: קווים לדמותה

רק מי ששייך לזן הזה, של הנוסע הלילי בכבישי החיים, יכול להבין על מה אני מדבר. היומיום הוא מתסכל, מתיש ומעייף. אנחנו מבזבזים המון משאבים רגשיים, נפשיים ופיזיים על להתעורר "בזמן" ולהחזיק את עצמנו ערים, נאבקים בשעון הביולוגי הלא מכוון ולוקח לנו המון זמן "להתניע". זו אחת הסיבות שבגללן אני כל כך אוהב לעבוד דווקא בלילה

צילום: *L*u*z*a*, flickrאני אוהב לעבוד בלילות. בעיקר בתקופות עמוסות (מהסוג הטוב והמאתגר), יש בשעות הקטנות יתרונות מופלאים שעוזרים לריכוז, ליצירתיות ולשמחת החיים שלי. הנה כמה מהסיבות האישיות שהופכות את הלילה לפייבוריט שלי.

1. ישראל הולכת לישון

שעות השינה של הישראלי הממוצע הן היתרון הכי גדול, בעיקר אם העבודה שלכם היא אוטונומית ולא מצריכה מגע תכוף עם אנשים. הלילה הוא הזמן שבו יושבי האופן-ספייס ישנים, הפיד בפייסבוק תקוע ואין עדכונים שיסיחו את דעתכם, הטלפון לא מצלצל כל רגע והמייל – יחסית – דומם.

איזה כיף זה, שאין הודעות SMS, ואין נוטיפיקציות חדשות בפייסבוק או דרישות לתשומי מחברים משועממים שסגרו את היום במשרד ועכשיו מחפשים למי לאכול את הראש בשיחת טלפון. אחרי כמה ימים בהם תיכנסו לפייסבוק לברר מה חדש, תבינו שכלום לא קורה, ותתחילו למצוא זמן למשימות שלכם

זה זמן מושלם לעבוד בנחת, לעשות מדי פעם הפסקות, לצאת החוצה לקחת אוויר קריר ונעים, וליהנות מהזמן שלכם עם עצמכם רגע לפני שחוזרים למשימות.

2. שקט

לא יודע מה איתכם, אבל כשגרתי בעיר הושפעתי מאוד מהמולת הרחוב. את הרעש פתרתי על ידי התקנת זכוכית בולמת רעשים, והבית שבו גרנו היה עורפי ושקט. אבל מדי פעם נשמעה צפירת רכב עצבנית, או צווחות ילדים שאיכשהו תמיד הגיעו בזמן הלא נכון.

זה לא בדיוק רעש, זו המולת החיים, ואין כמוה כדי לעורר את יצר המוות אצל אנשים עם הפרעות קשב. ממילא הריכוז שלי הוא חמקמק ורגיש להפרעות, בעיקר בתקופות לחוצות רגשית ומול משימות מגעילות (לכולם יש כאלו, מדי פעם), והלילה הוא הזמן שבו הסיכוי שרצף המחשבה/עבודה שלי יופרע הוא הנמוך ביותר.

פחות צפירות, פחות קולות ילדים, פחות קולות מן הרחוב ומבתי השכנים. לא צריך מוזיקה לכסות על המולת החוץ ולא צריך אוזניות או אטמי אוזניים. השקט הזה יכול לשגע אנשים, אותי הוא עושה מאושר.

3. אין מה לראות בטלוויזיה

אין לי את הבעיה הזו כי הטלוויזיה שלנו מחוברת רק ל-DVD, למחשב ולאינטרנט ולכן המושג "לוח משדרים" לא רלוונטי עבורי כבר למעלה מעשור.

אבל אם אתם מוסחים בקלות – ומי לא – מתוכניות טלוויזיה ושאר אירועים שמתרחשים על המסך הקטן, הלילה הוא הזמן המושלם עבורכם. הסיבה היא פשוטה: אין בכלל מה לראות.

4. העולם ער

אם אתם עובדים מול חו"ל (כמוני) תגלו שזה כיף שהאנשים שאתם רגילים רק להתכתב איתם ערים. זה הזמן לשוחח קצת, בסקייפ או בסלולר, לדסקס משימות ולסגור פינות. אני שונא שיחות VOICE מכל סוג, אבל כמו פגישות עבודה, לפעמים הן בגדר עזרה לתהליך העבודה.

5. קרירות לילית

גם בקיץ, הלילות קרירים יותר מאשר הימים. ואני אוהב קרירות נעימה, שתמיד עוזרת לי לחשוב טוב יותר, בלי הטרטור המעצבן של המזגן ועם אוויר נעים שזורם בחדר ומרענן את המחשבות.

במיוחד עכשיו, כשאנחנו גרים בצפון הרחוק, ואני מרגיש את הקור וגם רואה אותו מסתובב בין העצים בגינה ומדלג מעל הבריכה הקטנה בחצר, קרירות הלילה נעימה אפילו כפליים.

6. חושך

רוב האנשים אוהבים אור. אני לא. החושך הוא הזמן שבו המוח שלי מתפקד טוב יותר, האישונים שלי מרגישים בנוח יותר והעיניים לא מבקשות להיסגר. החושך מאפשר לי לבחור את האור שאני אוהב ושמתאים למשימה שאני מבצע. למשימות שדורשות ריכוז אני אוהב להשתמש בתאורה חזקה יותר, ואילו משימות יצירתיות מצליחות לי יותר כשאני משתמש בתאורה רכה ועדינה, כמו מנורת שולחן עם נורה חלשה או אפילו רק לאור נרות (ציוד הכרחי בחדר העבודה שלי ומקור האור המרכזי בחיי).

7. הפסקות על אמת

לא ייאמן שלא שמתי לב לזה קודם, למרות שזה לקח קצת זמן בסוף נפל האסימון והבנתי שההפסקות שלי לא היו באמת הפסקות אלא רק מעבר למשימות "פרטיות", "אישיות" או "רכות" יותר מהארד-קור עבודה.

ארוחת צהריים עם עמיתים לקיוביקל, הפסקה מהעבודה לטובת שיחות שחובה לבצע או סידורים – גם בבית, אפילו סיגריה חטופה עם החבר'ה במשרד (זיכרון רחוק- גם משרד וגם סיגריות אינם רצויים יותר בחיי). כל אלה אינם הפסקות של ממש, אלא הפוגה מהמשימות לטובת משימות אחרות. וזה גורם לעייפות מצטברת, תסכול וכמובן שלא עוזר לתפקוד בעבודה ומול המשימות.

בלילה ההפסקות שלי הן אמיתיות. בלי טלפונים ובלי סידורים ובלי "משימות" על הדרך. הפסקות ממש, של בהייה במפל עם הקפה, הליכה רגלית קצרה למעיין הסמוך או לשדות הפתוחים, חצי שעה עם ספר טוב או אפילו צפייה בסרט או סדרה שאני אוהב במיוחד.
אחר כך, כשאני חוזר לעבוד, הכל זורם יותר וכיף יותר.

ואיך אני יודע מתי לחזור למשימות העבודה? כשמתחשק לי. ואם לא עכשיו, אז עוד שעה, ואולי רק מחר. זה מפחיד לאללה אבל בסוף תגיעו לאיזון עם עצמכם והמשימות ותעבדו כשאתם רוצים ומרגישים מוטיבציה לעבוד. לא כש"צריך".

***

אז נכון, יש לחיי הלילה חסרונות, חלקם מהותיים, אבל הרוב ניתן לתיקון או למניעה עם פתרון יצירתי, ובכל מקרה היתרונות עולים תמיד על החסרונות. רק מי ששייך לזן הזה, של הנוסע הלילי בכבישי החיים, יכול להבין על מה אני מדבר. ולא תאמינו כמה קשה לשחרר ולחיות כמו שהשעון הביולוגי האמיתי שלי מבקש ורוצה.

וזה מסכם בעיניי את הכל. עבור טיפוסי לילה, היומיום הוא מתסכל, מתיש ומעייף. אנחנו מבזבזים המון משאבים רגשיים, נפשיים ופיזיים על להתעורר "בזמן" ולהחזיק את עצמנו ערים, נאבקים בשעון הביולוגי הלא מכוון ולוקח לנו המון זמן "להתניע".

רק כשהבנתי שאני לא רוצה ולא מוכן לחיות את החיים האלו, שחררתי את עצמי מכבלי השעון והשאון הביולוגי, החיים (והעבודה) הפכו נפלאים ממש.

אם גם אתם כמוני, טיפוסי לילה מובהקים, נסו את זה בעצמכם. במקרה הרע תהיו עייפים יום אחד, במקרה הטוב תגלו סגנון חיים חדש ומלא אושר.

אל תפספסו אף מדריך!

הרשמו כעת לרשימת התפוצה של כאן עובדים בכיף ותוכלו לקבל עדכונים על כתבות, מאמרים, מדריכים וטיפים לניהול העסק העצמאי, מסחר אלקטרוני, חנויות אונליין ועוד.
כתובת אימייל

מאמרים מומלצים עבורכם

אל תפספסו אף מדריך!

הרשמו כעת לרשימת התפוצה של כאן עובדים בכיף ותוכלו לקבל עדכונים על כתבות, מאמרים, מדריכים וטיפים לניהול העסק העצמאי, מסחר אלקטרוני, חנויות אונליין ועוד.
כתובת אימייל
פרטיכם ישארו חסויים במערכת