שנה חדשה, מקום חדש, התחלות חדשות

הבחירה לעזוב את המרכז הנעים והנוח לטובת מגורים בצפון הרחוק (מאוד רחוק, הכי רחוק) לא הייתה קלה במיוחד, והיא עוררה אצלי, אצלנו, פחדים לא פשוטים. עכשיו, כשאנחנו מתרגלים לחיים החדשים שלנו, הגיע הזמן לחזור ולספר על זה

בתקופה האחרונה נעדרתי מהבלוג, בגלל עומס חיובי בעבודה והמוני דברים שקורים בו זמנית בחיי, כמו למשל מעבר מרגש מאוד מהעיר הגדולה לישוב קטנטן בצפון הארץ – צעד שאני מניח שעוד אכתוב עליו בהרחבה בהמשך. הבחירה לעזוב את המרכז הנעים והנוח לטובת מגורים בצפון הרחוק (מאוד רחוק, הכי רחוק) לא הייתה קלה במיוחד, והיא עוררה אצלי, אצלנו, פחדים לא פשוטים: איך נסתדר רחוק מהמרכז הפיזי והרגשי שלנו? מה יהיה עם המשפחה והחבר'ה? מה יגידו הלקוחות? איך נקבע פגישות עבודה? האם אפשר יהיה להיעזר בטכנולוגיה כדי לאפשר לנו עבודה מרחוק, ואיך נעשה את זה נכון? איך נסתדר פיננסית ומה נעשה אם לא יתאים לנו? כל השאלות האלה, ועוד הרבה אחרות, הטרידו אותי רבות ועזרו לי להגיע לתובנות מרחיקות לכת לא רק על מקום המגורים שלי – אלא גם על תהליכי קבלת ההחלטות שלי. אבל על זה, כאמור, בהמשך.

בינתיים, בעודנו מתאקלמים, קרה כאן דבר נפלא.

כבר שנים יש לי פנטזיה: למצוא איזו פינה נידחת, לקבל אישור לגדל צבים (חיה מוגנת ואסורה באיסוף מהטבע) – ולהקים חווה להצלתם מסכנת הכחדה והיעלמות מהנוף הישראלי. בשבועות האחרונים אני מגלה שהחלום הזה הוגשם מעצמו: הגן סביב הבית החדש הוא בית גידול למשפחת צבים פורייה במיוחד. כבר זיהיתי שלושה מהם, והיום פגשתי את הרביעי – הקטן שבחבורה.

צב קטנטן שמצאתי בגינה

ברגעים כאלו אני מבין שלא משנה כמה רחוק החיים יקחו אותנו, בסופו של דבר הקרקע שעליה אנחנו עומדים עכשיו ושאליה נחזור ביום מן הימים, היא זו שקושרת את העבר עם העתיד שלנו. ועבורי, להיות קרוב לאדמה, לטבע, לירוק, לחי ולצומח – זו בדיוק ההגדרה המדוייקת ל"אושר".

אז בינתיים אני עסוק באושר, ובניסיון לשזור אותו בצורה שיטתית ועמוקה יותר אל תוך חיי. כמו רוב בני-האדם, גם אצלי הוא חמקמק ונעלם, וברגעים קצת פחות מאושרים נוטה להישכח. הפוסט הזה, סוג של דרישת שלום ממני אליכם, הוא גם תזכורת לעתיד, על רגעים כאלו, מיוחדים ונפלאים.

ועוד כמה תמונות, אם בא לכם לראות:

הצבים בגינתנו

קירבי כבר מרגיש בבית:
הבית החדש
הפשטות והאצילות של העצים האלו מדהימה אותי בכל פעם מחדש:
עץ
וגם מקרוב הכל נורא יפה:
עץ אלון
התפוח האחרון בגינתנו:
עץ תפוח
הערים הגדולות בסביבה הן כרמיאל וטבריה, ומרוחקות כשעה עד שעה ורבע נסיעה מאיתנו. אבל הדרך שווה את הזמן האבוד על הכביש:
כינרת

אל תפספסו אף מדריך!

הרשמו כעת לרשימת התפוצה של כאן עובדים בכיף ותוכלו לקבל עדכונים על כתבות, מאמרים, מדריכים וטיפים לניהול העסק העצמאי, מסחר אלקטרוני, חנויות אונליין ועוד.
כתובת אימייל

מאמרים מומלצים עבורכם

אל תפספסו אף מדריך!

הרשמו כעת לרשימת התפוצה של כאן עובדים בכיף ותוכלו לקבל עדכונים על כתבות, מאמרים, מדריכים וטיפים לניהול העסק העצמאי, מסחר אלקטרוני, חנויות אונליין ועוד.
כתובת אימייל
פרטיכם ישארו חסויים במערכת