איך הסתדרתי בלעדיהם? הצעצועים השימושיים ביותר שלי

האלחוט שמאפשר לי לעבור על הצעות מחיר באמבטיה ולגלוש באינטרנט מהחצר, עזרי האחסון שמסייעים לי להכניס סדר בחיים והגדאג'טים הקטנים האחרים שהולכים איתי (כמעט) לכל מקום

אם הייתם שואלים אותי רגע לפני שהתיישבתי לכתוב את הפוסט הזה, הייתי אומר לכם שאני לא טיפוס של גאדג'טים. אבל כשניסיתי להעלות בראש את הצעצועים הקטנים-גדולים שהופכים את החיים שלי להרבה יותר נחמדים, נזכרתי שיש לי רשימה ארוכה מדי, מכדי לקרוא לעצמי "שונא גאדג'טים".

עד לפני כמה שנים, הסתדרתי יופי-טופי עם המוצרים הישנים והטובים ההם. את הסלולרי החלפתי פעם בכמה שנים, כשהחברה הפסיקה לתמוך בדגם, והסתדרתי לא רע עם המדפסת הישנה ואפילו עם המחשב הישן והמקרטע. עכבר משוכלל? מסך LCD ענק? אפילו הצעצועים הכל כך חשובים האלו נראו לי מיותרים.

בינינו, יש משהו נחמד בתמימות הזו שהייתה לי. אבל ככל שעברו השנים, למדתי שבמקום לאמץ את העיניים, האוזניים, הגוף או השכל – אפשר לסמוך על כמה עזרים קטנים שיעשו זאת בשבילנו. בניגוד לאנשים אחרים, אני כן יכול לדמיין את החיים שלי בלעדייהם – אבל אין שום סיבה שזה יקרה. הם כאן, יום יום, מחזירים את ערכם בדקות/שעות ארוכות של הנאה. ולפעמים הם גם ממש טובים לעסקים, במיוחד בחודשים שבהם ההכנסה שלכם גבוהה מדי, בעיקר כי הם נכנסים בקלות לרשימת העזרים המשרדיים והאחרים המוכרים במס.

רשת אלחוטית ומתקנים המתחברים אליה

לא בדיוק גאדג'ט, אלא מצרך חובה בכל בית שמכבד את עצמו (ובעיקר אם מישהו נשאר לעבוד בו, בכל יום): רשת אלחוטית, שמאפשרת לחבר את כל המחשבים והעזרים האחרים בקלות. בלעדיה לא יכולנו לשמוע מוזיקה באף אחד מהחדרים, לראות סרטים, או אפילו לקרוא ספר ולגלוש באינטרנט מהמיטה. כל הצעצועים האלחוטיים שלי, שיודעים להתחבר לאינטרנט (לבד! הם מאולפים!), דואגים לסנכרן את המידע הרלוונטי ביניכם, ולספר אחד לשני את הרכילויות העדכניות מהחיים שלי. בתכלס, כשחושבים על זה, ה-psp שלי יודע יותר על הלו"ז שלי מאשר אני.

עזרי אחסון ניידים

שוב, קטגוריה ולא מוצר: כל הדיסקים הקשיחים שמפוזרים בבית, ותומכים באובססיית האספנות שלי. בהערכה גסה, אנחנו מאחסנים כ-4TB של מידע, ואני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שקניתי ספר, דיסק או סרט – ולו מהסיבה הפשוטה שאת כולם אפשר לקנות באופן דיגיטלי, בזול, ובלי לצאת מהבוקסר. תגלו עד מהרה שכוננים ניידים זו הדרך הטובה להעביר מידע בין חברים, לשתף לקוחות בקובצי הענק שהכנתם עבורם, או לאחסן את מלאי ההוצאות וההכנסות של משק הבית / העסק הביתי שלכם. חלקם יכולים לתפקד כמחשבים בפני עצמם, ולהיות בלתי-תלויים לחלוטין ב(כמעט) שום דבר אחר, ואחרים יהיו שם רק לגיבוי המסמכים הבאמת חשובים שלכם – וגם מה שקצת פחות. אחרי קריירה מצליחה ברכישת דיסקאונקיז ואיבודם בתוך פחות משבוע, גיליתי שכונן קשיח נייד זו הדרך היעילה ולאחרונה גם הזולה לאחסן, לאבטח ולהעביר את האוצרות הדיגיטליים שלכם.

ipod, sony reader, psp

אני טיפוס רכושני, וחייב שהדברים (והאנשים) שאני אוהב יהיו לידי, כמה שיותר. השאפל שלי מאחסן את המוזיקה שבא לי לשמוע (גם אתם שומעים את אותו השיר שוב ושוב, או שזה רק אני?), ברידר החדש והנוצץ אני קורא ספרים באובסס וכותב פתקיות לעצמי, ובפספ אני עושה את כל אלו פלוס גלישה באינטרנט ומדי פעם איזה תשבץ, סודוקו או סשן רציחות (GOW3, אני מכור) אקראי. ממש כמו על החברים שלי, גם על המכשירים האלה אני מתעצבן חמש פעמים ביום, ומודה לאלוהים – לחברים וללקוחות שקנו לי אותם – שהכניסו אותם אל תוך חיי.

קרדיט תמונות: Jason Howie, (CC BY 2.0)

הרשמו לעדכונים על מאמרים חדשים: