תיוגים: טל איתן

חלל הגלריה לפני הפתיחה

תערוכת האמנות שלימדה אותי שיעור חשוב על החיים (וגם קצת על עסקים)

רק כשעמדתי בעצמי מול קהל המבקרים בגלריה – בפתיחת התערוכה שלי, שבה העבודות שלי, האמירה שלי, והביוגרפיה האישית והאינטימית שלי – הבנתי מה עוברים הלקוחות שלי שעוסקים באמנות ונדרשים לשים את עצמם במרכז הבמה, באור הזרקורים, ובלי יכולת להסתתר או להתחבא. כך התחילה קריירת האמנות שלי, שחייבה אותי לצאת מאיזור הנוחות ולהתמודד עם השדים הקטנים-גדולים שמסתובבים לי בין חדרי הלב / טור אישי

הבלוג עושה קאמבק

בעקבות עבודה אינטנסיבית עם עשרות יזמים ובעלי עסקים קטנים בכפר בו אנחנו חיים בצפון, נזכרתי כמה מורכבים חייהם של עסקים קטנים בישראל, והחלטתי לחזור בכוחות מחודשים, לשדרג את הבלוג ולעשות סופסוף שימוש בכל התכנים שצברתי בשנים רבות של ליווי עסקים, יזמים ועצמאיים בדרכם העסקית. אתם מוזמנים להצטרף!

משמרת לילה: קווים לדמותה

רק מי ששייך לזן הזה, של הנוסע הלילי בכבישי החיים, יכול להבין על מה אני מדבר. היומיום הוא מתסכל, מתיש ומעייף. אנחנו מבזבזים המון משאבים רגשיים, נפשיים ופיזיים על להתעורר "בזמן" ולהחזיק את עצמנו ערים, נאבקים בשעון הביולוגי הלא מכוון ולוקח לנו המון זמן "להתניע". זו אחת הסיבות שבגללן אני כל כך אוהב לעבוד דווקא בלילה

צב קטנטן שמצאתי בגינה

שנה חדשה, מקום חדש, התחלות חדשות

הבחירה לעזוב את המרכז הנעים והנוח לטובת מגורים בצפון הרחוק (מאוד רחוק, הכי רחוק) לא הייתה קלה במיוחד, והיא עוררה אצלי, אצלנו, פחדים לא פשוטים. עכשיו, כשאנחנו מתרגלים לחיים החדשים שלנו, הגיע הזמן לחזור ולספר על זה

פרח

שעת התה של הנפש

כשגרתי בבית רחב ידיים עם חלקת אדמה צמודה, הייתה זו עבודת הגינון וההתבוננות בגינה שמילאה את המצברים המתרוקנים. כשאושפזתי בבית החולים למשך תקופות ארוכות בילדותי, כבול למיטה מבלי יכולת לרדת, מצאתי אפילו בסדקים שבקיר עולם מופלא וקסום. מתוך המקומות האלה, של עצירה, של הפסקה, של מנוחה והתבוננות – למדתי שההשקעה הגדולה ביותר שאוכל לעשות בחיי היא בעצמי, בנפשי ובפרקי הזמן החשובים שיזינו את תהליך היצירה שלי

מרווחים, חששות, להבות וקפיצות

כשהדלתות נסגרות, כששום דבר כבר לא מרגיש מוכר, או-אז אנו ניצבים אל מול המרווח הזה ובוחרים אם לקפוץ מעליו, לתוכו, או פשוט לקפוא במקום. סיפור קטן על שיר, על יצירה ועל מרווחים מאיימים שנפערים בחיינו

העוף המוזר שרצה להתעופף מהמשרד

כשקראתי את הפוסט של אילן שיינפלד הרגשתי שגם אני הייתי – ועודני – אחד העופות המוזרים בלול, עד שיום אחד זרקו אותי למשחטה. במקום לפחד או לחפש לי לול אחר לקרקר בו – החלטתי לפרוש כנפיים ולעוף הכי רחוק שרק אפשר. עכשיו אני חוזר כדי לספר על החוויה האישית שלי כעצמאי וכשכיר, על איך היא שינתה ב-180 מעלות את חיי האישיים ואיך היא עזרה לי להפוך, בגיל 28, לאני שנועדתי להיות

כאן אובדים בכיף! (או: קיצור תולדות הקיבוץ)

כשאתה עובד מהבית, הפער בין "פרטי" ל"ציבורי" חשוב מאין-כמוהו, ולפעמים מטשטש לחלוטין. כשאתה המעסיק של עצמך, כשאתה עובד באותו מרחב שבו אתה חי את היומיום שלך, צריך לקבוע גבולות (מסוימים) ולשבור אחרים. השיקולים והאתגרים הם לא רק טכניים, ולפעמים הם כל כך מהותיים ובלתי-נסבלים, שאתה פשוט חייב לשנות כמעט הכל. זה, פחות או יותר, מה שגרם להיעדרי המביך מהבלוג הזה בתקופה האחרונה. סיכום תקופה, מסקנות ושיר אחד המוקדש לרוח שמיללת סביבנו

אל תפספסו אף מדריך!

הרשמו כעת לרשימת התפוצה של כאן עובדים בכיף ותוכלו לקבל עדכונים על כתבות, מאמרים, מדריכים וטיפים לניהול העסק העצמאי, מסחר אלקטרוני, חנויות אונליין ועוד.
כתובת אימייל
פרטיכם ישארו חסויים במערכת